יום חמישי, 5 בפברואר 2009

היצירה האומנותית בהקשרה הרחב

מדי פעם עולה לדיון השאלה "האם יש לקרוא יצירה מסוימת, כאשר הסופר שנוי במחלוקת?", בשנים האחרונות זה עולה בעיקר בהקשר של סאראמאגו – הצירות נחשבות בעיני לא מעטים כמשובחות, אבל התבטאויותיו האנטי-ישראליות במופגן גורמות לרתיעה ואף סלידה ממנו בקרב רבים בחברה הישראלית.
הטיעון של המחרימים מבוסס בד"כ על הגישה שניתן לבטאה בגדול כ-"אני לא מוכן לתרום לפרנסתו של סופר שאלו דעותיו בנוגע אלי/לארצי/למולדתי".
מולם ניצבים אלה שטוענים בלהט שיצירה היא דבר העומד בפני עצמו ואין לערב שיקולים שמחוץ ליצירה בגיבוש ערכה של היצירה. מה לדעותיו של הסופר ולאיכות היצירה (ובתנאי שאכן אין קשר, כי אם יש, אז זה כבר חלק מגופה של היצירה ואינו קשור לדיון)?.
אז אתם בטח שואלים מה הביא אותי לדון פה איתכם בעניין? גם אני לא דנתי עם עצמי בסוגיה. הייתה לי נטייה ברורה להעדיף את הגרסה הראשונה, אבל מצאתי את עצמי נדרש לסוגיה בעקבות תוכנית רדיו ששודרה לפני כמה ימים. בתוכנית, כמנהגה של התחנה המועדפת עלי (NPR News) להקדיש במה נרחבת ליוצרים שעוברים לעולם הבא. כך עשו עם מייקל קרייטון, כפי שסיפרתי לכם כבר, וכך עשו כאמור לפני כמה ימים עם ג`ון אפדייק, שהלך לעולמו יומיים קודם.  במהלך התוכנית שודרו כמה ראיונות איתו ממהלך השנים: על הכתיבה, על הקריירה, על הנושאים בהם בחר, על הזיקנה ועוד. התרשמתי מהאיש מאד לטובה – מהאנושיות, מהחום, מהזווית המעניינת שלו על החיים, והתעורר בי רצון לקרוא מספריו (שאחד מהם מחכה כבר שנים אצלי ברשימה).
ואז חזרתי לסוגיה שבכותרת – למה מעניין לי לקרוא מספריו של איש שמצא חן בעיני כאדם, ומה הייתי אולי חש אם הרושם מדמותו של הסופר הייתה שלילית. ונזכרתי שיש לא מעט ספרים כאלה, שבהם ההקשר החברתי/ציבורי/אישיותי שסביב הספר הרתיעו אותי מלהתקרב (ע"ע נוטות חסד).
כך הגעתי למסקנה, שמבחינתי, ספר אינו עומד בפני עצמו, כפי שאין יצירת אומנות מכל סוג, עומדת בפני עצמה. ההקשר התקופתי, החברתי וכל שאר ההקשרים הם שהופכים את החוויה האומנותית למכלול שקשה להפריד בין מרכיביו. לדוגמה, המונה-ליזה. הציורשל העלמה נניח, מוכר ונחשב כיצירת מופת של אומנות הציור. אבל אם יגיע אומן בן זמננו ויצייר ציור דומה בסגנונו, אני מניח שרובנו לא היינו תולים אותו בסלון ביתנו, כי היה נתפס כקיטש מזעזע וסר טעם. לתקופתו, הוא היה חדשני, ומבריק, ומסעיר.
באופן דומה, אם במאי היה מביים סרט אילם בסגנון צ`פלין או האזרח קיין של וולס, אם היה מפסל כרפאל וכד`. ברור שלהקשר הרחב יש משקל בתפיסת איכותה של היצירה.
ולעניין ההקשר הרחב, אישיותו של הסופר, דעותיו, הקונטקסט החברתי – כל אלה מהווים רקע ותפאורה ליצירה עצמה, ומשלימים את החוויה שלי כקורא או צורך אומנות.
ומבחינתי, כבר בעצם הגעתי למסקנות האלה כשקראתי את סוויטה צרפתית, ובהמלצה על הספר כתבתי במפורש שיש לתת את הדעת לרקע ולתהליכים שקדמו להוצאת הספר, ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו (שכשלעצמו הוא טוב מאד אך פגום מעט, לא ערוך ולא בשל).
לכן לא אקרא יותר מסאראמאגו, לא אתקרב לנוטות חסד (ובכלל לא חשוב אם וכמה הוא טוב כשלעצמו), לא אלך לסרט "נער קריאה" כי אני מסתייג מהכאילו-ביקורת-עצמית שיש בו.
יעשה בעניין הזה כל אחד לפי רצונו, אבל דעתי בעניין (בינתיים) מגובשת.

ותודה לכולכם על העידכונים בקשר להודעות הבעייתיות.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)