סיכום שבוע 22 – מכל וכל

עדכון מהשזיפים שנותרו מחגיגת הסנאים, שהופכים כבדים ומושכים את הענפים למטה, הרחק מהחלון

כללי

גם השבוע לא היתה שיגרה, במובן המקובל. אז מה כן היה:

עוד בסופ"ש הקודם:

לאישה היה יומולדת ביום ראשון האחרון. אז סידרתי לה סוג של הפתעה חלקית. תכננו לבלות את החלק הראשון של הסופ"ש הארוך (חגגו פה את יום הזיכרון), עם החברים באירווין. אז תכננתי לה הפתעה בדרך – עצרנו בספא שבו הזמנתי לנו טיפול זוגי מפנק. היא התאפקה לא לברר מה בתוכנית, ואני התאפקתי ולא רמזתי. אח"כ נכנסנו לאוטו ונסענו כ-50 מ` למסעדת סושי נפלאה שיצא לי להכיר במקום. סושי משובח, נדיב, מענג ואסתטי. הייתי מביא לכם תמונות, אבל התחשבתי בכלת השמחה ונמנעתי מצילומים.

את המשך היום בילינו בהנאה יחד עם החברים, עד עמוק לתוך הלילה בצפייה משותפת בכישרונות של האודישנים לכוכב נולד. מין חוויה בניחוח ישראלי שכבר מזמן שכחתי. למחרת נהנינו יחד מסעודה דשנה של מטעמים עם האש, עד להתקפלות מאוחרת הביתה.

ביום ראשון הקדישה החוגגת חלק גדול מהיום לבילוי משותף עם הבת בסרט. ואני התבטלתי, וניסיתי להשקיט את המצפון על שאין לי כח לצאת לרכב.

ביום ראשון ביליתי עם האישה בגנים היפניים, אבל על זה סיפרתי בנפרד.

בימים שני עד חמישי

מגוון אירועים שבפסגתם שיחה חיובית (סוף-סוף) עם הבן, שממנה עלו לא מעט תובנות, ותחושה של התקרבות יחד עם בקרת נזקים על משבר ארוך. מקווה שהלקחים נלמדו. אולי אכתוב גם על זהנ פעם, כשהמטען יתפרק קצת יותר.

ביום שלישי נסע הבן לעבודה, והודיע בדרך על שלל בעיות באוטו, שנגמרו למחרת בגרירה למוסך, כשהדיאגנוזה היא שהבחור הצליח להתעלם מסימני האזהרה ולשרוף את ראש המנוע. יופי!

והיום (חמישי) בהקשר דומה, מודיעה האישה שהיא תקועה, כי איכשהו היא הצליחה לעלות על משהו ולחתוך את שני הצמיגים של צד ימין. שוב גרירה, ובלגן. טוב שנגמר רק בנזקים שכאלה.

ולנושאים הרגילים (שוב בקצרה):

משפחה:

האבא ממשיך לשתפר, ועובד יפה בפיזיותירפיה. יש לו יומולדת היום, אז תיכף אצלצל לאחל מזל טוב, לעודד, ולהכין אותו למפגש הקרוב שבקיץ. גם האח ומשפחתו, שהצליחו להיות חולים כולם, מתאוששים.

עבודה

מתכונן לפעילות גדולה, שתכניס שינוי גדול בצורת העבודה במפעל כולו. בינתיים משקיע לא מעט בתכנון ומקווה ליישום כבר בשבועות הקרובים.

בבלוגיה:

הסופ"ש היה מוקד באישה, אז הבלוג נזנח קצת. ובכ"ז:

• אפשרות של אי – המלצה מסוייגת על סיפרו של וולבק, שהיה טוב וגרוע גם יחד (שילוב מוזר, אבל מסתבר כאפשרי)
• דפיקה בדלת – ומפגש עגמומי, מכמיר לב אך מסעיר מעט את הדמיון.
• עוד דפיקה בדלת – שוב חוויה דומה, אך מאוד שונה.

ובענייני ספרים

עדיין עם "אסטרטגיית האוקיינוס הכחול". ממשיך, כי מעניין, למרות שהתרגום ו/או העריכה מעצבנים.  

ובהמשך

לא ברור מה יהיה בסופ"ש הקרוב, אבל מאוד מקווה לדברים טובים. מבטיח לעדכן.
וממש לפני סגירה - יש כרטיסים לארץ - 6-23 לאוגוסט אני אצלכם. היכונו!

שבת שלום וסופ"ש מהנה לכולם