שרביט משחקי ילדות - משחקי כדור

האיור המקסים - של משחק ה- "7 אבנים" מהאתר של "נוסטלגיה און ליין (קישור בסוף) מתוך הספר אמת או חובה של דייויד סלע

לכבוד החופש הגדול, העלתה פנינה (perhay) שרביט נהדר בנושא שבכותרת. כבר מזמן חשבתי להקדיש לנושא רשומה (שכדרכי הארכנית בטח היתה תופחת לסדרה שלמה). אז נהדר שהעלתה את השרביט, כי זה ממש מתאים לי לחזור לנושא המרגש והנוסטאלגי הזה.

גם פנינה ציינה שהיו סוגים שונים של משחקים, ובימים ההם של ילדותנו, השכונה שוקקת הילדים היתה עבורנו מגרש משחקים ענק ומרתק, שבו בילינו שעות רבות, מתקשים לעלות חזרה הביתה בסוף הערב, לקול קריאותיהם של ההורים מהמרפסת.

לפעילות שבחוץ היו אופיינים שונים. חלק עבר בשיחות, צחוקים ואילתורי פעילויות למיניהם, כמו לעטר את מדרכת הרחוב הקטן באיורים צפופים באבני גיר שחצבנו מסלע סמוך, או משיוף גוגואים והכנת משרוקיות, או כמובן פרוייקטים של בנייה של "מחנות" מקרשים על העצים של השכונה. אבל היו כמובן משחקים מסודרים בעלי חוקים ברורים (פחות או יותר). מגרש משחקים או גן שעשועים לא היה, אז הכל היה מתרחש ברחבת הרחוב ששימשה לרוב לסיבוב פרסה של מעט המכוניות, חזרה החוצה. אז להלן קצת ממה שמילא את זמניו, בחופשת הקיץ (וקצת באחרות). ומכיוון שזה יוצא לי ארוך מדי (הרבה יותר מדי), אחלק את השרביט הזה לכמה חלקים. אז להלן החלק הראשון – משחקי הכדור:

משחקי כדור:

לא לכולם היה כדור, וכשמישהו מהחברה זכה לקבל כדור חדש ליומולדת, זו היתה חגיגה אמיתית וכולנו נהנינו ממנו, ובמיוחד החתן שהיה כמובן זוכה אוטומטית לשילוב בפעילות. מכיוון שלא היה מגרש מסודר, אילתרנו עם מה שהיה. וזה מה שהיה:

כדורגל – כמובן, עם שער אחד (חצי משחק) או שניים מיוצגים ע"י אבן מזדמנת. השטח המוגבל סייע לטפח כשרונות טכניים, שבראשם היה חביב ששלט נהדר בכדור. לי, שעיקר כשרוני היה בלרוץ מהר, לא היתה אפשרות אמיתית להתבטא, אז לא ממש אהבתי את המשחק, ותמיד שמחתי בפעילויות אחרות.

סטנגה – גרסה מעניינת של כדורגל, שלכל צד מותרת בעיטה יחידה. מותר גם להקפיץ את הכדור על הרגל לפני הבעיטה. משחק שתמיד נהנינו ממנו, עבור שני שחקנים. שוב, גם במשחק הזה היה חביב הכוכב, ביכולתו ללהטט בכדור בהקפצות ולהגיע לעמדת תקיפה ובעיטה משופרות.

מחניים – המשחק המוכר קיבל גירסה שונה, שבה אין שתי קבוצות בשני מחנות, אלא רק שני קיצוניים וחבורה באמצע, שמנסה להתחמק מלהיפסל או להצליח לתפוס את הכדור ולהציל את הפסולים שבצד. את יכולות התפיסה פיתחתי רק בכיתה ד`, ואני בהחלט זוכר היטב את תפיסת הכדור הראשונה שלי ברחבה ההיא שברחוב, כשפתאום תפסתי אומץ ובמקום להתחמק שלחתי יד לשמאל ואספתי את הכדור. איזה כיף!!!

גע-גע-גע – משחק מצחיק וחביב, שבו מעיפים כדור באוויר, ואחרי 3 קפיצות על הרצפה (אותם גע-גע-גע), צריך להכות בכדור ביד כך שיעוף מהר ויפגע ברגליים של האחרים, ובמקביל להימנע מפגיעה של הכדור ברגליים שלך. כמה פשוט וכמה כייפי (-:

עמודו שמות – החברה עומדים במעגל, ומי שבידיו הכדור משליך אותו אנכית לגובה וקורא בשמו של אחד המשתתפים האחרים או בשם מפוברק סתם, זה שקראו בשמו (או זה האחד שפיברק) אמור לתפוס את הכדור ויכול לעשות אחת משתי האפשרויות – להשליך באוויר ולהכריז על עוד שם, או ולהכריז "עמודו" ואז השאר אמורים לקפוא על מקומם. ואז להטיח את הכדור על מישהו, ואם זה לא תפס, הוא היה זוכה לנקודה רעה. אם פיספס – הנקודה הרעה עליו. כנ"ל אם מראש לא תפס. הדילמה היתה האם להישאר בקירבת מקום (מוכן לתפוס שוב), או לברוח מחשש שמישהו יטיח בך את הכדור. כשלמישהו נזקפו 3 נקודות רעות, היו האחרים ממציאים עבורו שם, ומסבכים עבורו את העניין יותר, כי לא היה יודע אם זה סתם, או שמתכוונים אליו.

עמודו ארצות – גירסה דומה, רק שפה היה מנחה למשחק, שאמור היה לספר סיפור כללי ולשבץ בתוכו שמות של ארצות, שחלקם היו כאלה שבחרו המשתתפים. לעצמם אם היה מציין את הארץ "שלך" היית אמור לקחת מידיו את הכדור, להכריז "עמודו" וכמו באחיו מהשמות, להטיח בקורבן הקרוב. ובשלוש נקודות רעות, היו האחרים בוחרים עבורך ארץ. מלך המנחים היה חנן, שהיה לו דמיון מפותח וידע לא רע במגוון שמות של ארצות, וזיכרון טוב לזכור את שמות הארצות שנלחשו לו. ואנו זכינו במשחק להירכות עם ארצות העולם של אז.

7 אבנים – משחק של שתי קבוצות שבו קבוצה אחת תוקפת ואחרת מגינה. היינו בונים מגדל קטן של 7 פיסות אריח ישנות ומציירים סביבן מעגל גיר. חברי הקבוצה המגינה בתורם, מגלגלים את הכדור מתוך כוונה להפיל את המגדל. ואז הקבוצה התוקפת מנסה  לסדר את המגדל חזרה במעגל, והקבוצה המגינה מנסה לפסול את חבריה ע"י הטחת הכדור בהם. אם הצליחו התוקפים לסדר את המגדל – זכו. אם נפסלו כל החברם לפני השלמת המשימה – הפסידו. היה לנו מקום מועדף למשחק, בקצה הרחוב מול הכניסה של בני ויחזקאל. שם היה הכי פחות סיכוי שמישהו מהדיירים יחזור מוקדם עם האוטו ויפריע לכיף.

מדרכות – הגירסה לעניים של כדורסל. שניים (או שני זוגות) עומדים משני צידי הכביש וזורקים את הכדור מצד לצד, כשהמטרה היא לפגוע בול בפינת המדרכה כך שהכדור יחזור ישר לצד שלך. הצלחת – קיבלת נקודה. לא הצלחת, הכדור נתפס בצד שני ואז תורו. משחק דינמי וכייפי ומאוד מהיר. הכי כיף היה בנקודה כפולה, כשהכדור עף חזרה לצד שלך, ופגע שוב במדרכה. פעם נרשם אצלינו אירוע נדיר של 3 נקודות.

הטלה – החברה נעמדים בטור, הראשון מתקרב לקיר וזורק את הכדור את הקיר כך שבחזרתו הוא אמור לעבור לזורק בין הרגליים ולהיתפס לאחר קפיצה בודדת על הרצפה ע"י הילד הבא, שבתורו חוזר על הפעולה. מי שלא מצליח לתפוס מוצא מהמשחק, וככל שמצטמצם מס` המשתתפים המשחק נעשה מהיר יותר כי צריך להזדרז ולחזור מהקיר לעמדת תפיסה מאחורי המטילים האחרים. גם במשחק הזה הצטיין בני, כשהמציא תעלול מתוחכם שהיה מטיל את הכדור חלש (ומפתה את זה שמאחוריו לרוץ קדימה ולהספיק לתפוס אותו), היה תופס שוב את הכדור בידו הימנית אחרי שעבר בין רגליו, ומטילו חזק, מקשה על זה שאחריו לתפוס את הכדור המהיר.

7 – זה משחק יחידני מול הקיר. מתחיל בזריקת הכדור על הקיר ותפיסתו – 7 פעמים. אח"כ 6 פעמים אבל תפיסה אחרי שהכדור קפץ פעם אחת על הרצפה. אח"כ 5 הקפצות הכדור על הרצפה. אח"כ 4 פעמים מול הקיר קשבזמן שהכדור באויר משלבים ידיים. אח"כ 3 פעמים עם תנועה אחרת של סיבוב בידיים (שאני לא יכול בדיוק לתאר), אח"כ פעמיים עם הקפצה על הרצפה, אבל צריך להספיק גם לעשות סיבוב של 360 מעלות על המקום. ופעם אחרונה ללא הקיר, שכוללת מחיאת כפיים מעל ומתחת לכדור.

אם הסדרה הזו של פעולות עברה בהצלחה, עוברים לסדרה שניה, שבה חוזרים כנ"ל, אבל בלי להזיז רגליים. הסדרה השלישית – עם יד אחת. הרביעית – על רגל אחת. אם נפסלת, התור עובר לאחר ואתה נאלץ להתחיל את הסדרה מההתחלה. זה היה משחק אהוב עלי כדי להעביר לבד בבית שעות של שיעמום. מול הקיר הייתי מתאמן, מנסה להצליח לעבור את כל 4 הסדרות ברצף ללא פסילה. השכנים מלמטה לא תמיד אהבו את הכדורים הקופצים להם על הראש, אבל הם יכלו להאשים את ביתם שלימדה אותי אותו.

21 – עומדים במעגל שבמרכזו הקורבן התורן, ומתמסרים מעל ראשו בכדור בתקווה שלא יתפוס את הכדור. אם תפס, האחרון שמסר נכנס במקומו למעגל. אם לא תפס 21 מסירות (שהיו מוכרזור בקול, אחת אחת) היה צריך לעמוד עם הפנים לקיר וחבריו היו מטיחים את הכדור בישבנו ממרחק 7 צעדים. מי שפספס היה מנודב כקורבן בתור הבא.

טניס רגל – משחק שפותח בביה"ס. היינו מציירים מגרש דמוי מגרש טניס על הרצפה ומשחקים בו כמו בטניס אבל עם הרגל. לימים למדתי שהמשחק מאוד פופולרי בארצות אסיה, ושם משחקים אותו עם רשת ומגיעים לביצועים מרשימים במיוחד. כוכבי הכיתה היו מוטי ואיקי, שידעו לשלוט היטב בכדור ולהקפיץ אותו במיומנות על הרגל לעמדת הנחתה משופרת.

כשהכנתי את הרשימה, נזכרתי בהמון משחקים נוספים. גם ככה זה נהיה ארוך מאוד, אז בנוגע למשחקים אחרים אצרף לשרביט חלק נוסף.

וכמובן שכולם כאן מוזמנים לקחת את השרביט כהזדמנות להתמוגג על זכרונות הילדות ההם, מלפני עידן המחשב, הפייסבוק והבלוגייה. וגם לתת לילדים לקרוא, כשדי שיבינו איך שרדנו את עידן היובש הקשה ההוא, ואנחנו עוד מתעקשים לומר שנהנינו.

ולכבוד העניין גיליתי אתר מקסים שמרכז הרבה מהנוסטאלגיה ההיא של חצרות ילדותנו. מדהים באיזו רצינות נוא לקח את העניין. אז אתם בהחלט מוזמנים אליו, להיזכר בעוד גירסאות לעוד משחקים ועוד דברים של החיים מפעם. נוסטלגיה און ליין