ביום שבת תוכננה לי השכמה מוקדמת יחסית. האוטו של הבן עדיין במוסך, כפי שסיפרתי, והבחור היה צריך להגיע לעבודה. אני התנדבתי לקום מוקדם ולהסיע אותו את ה-48 ק"מ, כשהתוכנית היא לשוב הביתה. אבל מרעשי ההתעוררות של 8:00 לפנות בוקר, התעוררה גם מלכה (בשבילך, דקה), והחליטה שננצל את ההזדמנות לטיול באיזור.
במקרה, הכינותי מראש תוכנית בילוי לאיזור, כבר בערב הקודם. החיפוש הוביל לאיתור הגנים הנחשבים הללו שבעיירה La Canada Flintridge (שם נוראי). בתור הקדמה, קצת רקע על המקום:
המקום היה שייך במקור לאיל העיתונות המקומי, מר א. בודי. חוץ מהאחוזה הנאה והבית היפה (שאליו אתייחס בהמשך), הוא טיפח במתחם אחוזתו חוות גננות מסחרית לטיפוח קמליות, הפרחים שכ"כ אהב. בשנת 1953, 14 שנה לפני מותו, תרם בודי את המתחם כולו למחוז לוס אנג`לס, במטרה להפוך את המקום לגנים ציבוריים. יחד עם המתחם, תרם גם את האחוזה ששוכנת בפינה הגבוהה של המתחם הגדול הזה, בן ה- 600 דונמים.
בהמשך, בנוסף ליער שלם של קמליות, פותחו מתחמים שונים במקום – גן ורדים, מתחם קליפורני (קקטוסים ויער מקומי אופייני של Redwoods), מתחם טיפוח שלם של עצי לילך, גן יפני והרבה הרבה מתחמי ביניים יפים, שבמרכזם מים זורמים ובריכות נאות.
מהלך העניינים הביא אותנו באופן חריג להגיע למקום ממש עם הפתיחה. וטוב שכך, כי בהמשך היום נהיה חם ממש ולא נעים. שילמנו, קיבלנו עלון קטן שכולל מפה קטנה של המקום, הסברים על המתחמים השונים ועל כל מה שיש למקום להציע. מלכה הודיע לי שהרגל הכואבת תגביל את הניידות שלה, ורצוי שאתחשב ונתכנן מראש על מה לוותר. אז החלטנו שעל גינת הקקטוסים והמתחם הקליפורני נוותר הפעם, כי ממילא ראינו כבר לא מעט כאלה.
בתחילה, משמאל, נראה הגן היפני הקטן. כ"כ שונה מהעיצוב המוקפד לעילא (וקצת יותר) של הגנים שמלפני שבועיים. הרבה יותר טבעי, נינוח, אבל גם פחות מושקע. זה בעצם כיוון לסגנון הכללי של המקום, שאינו רשמי מדי, מהודק ומגונן לגמרי, אלא נראה כמו גינון יותר חפשי ונטול פוזה. במתחם היפני גם בית תה (ובירה ומסעדה) שאמורים להיפתח עוד כמה שבועות, כך גילה לנו מישהו מלוכלך בבוץ שטיפל בצנרת. על הצילומים ויתרתי שם.
משם עברנו למתחם הלילכים הסמוך, להתרשם מהמגוון הגדול של לילכים, כפי שבא לביטוי בשלטים קטנים עליהם השמות, התקועים באדמה. לצערינו העונה של הלילכים חלפה לפני כשלושה חודשים, אז ההנאה מהפריחה נמנעה מאיתנו. אז ברור שגם כאן אין צילומים.
מכאן המשכנו לאחוזה, הצופה מלמעלה על המתחם. האחוזה בהחלט יפה, ומעוצבת כצפוי בסגנון ה-50, למעט ציוד מטבח די משוכלל, שמעיד כי במקום ישנה עדיין פעילות. יפה היה לראות את העיצוב הפונקציונאלי, הנעים והלא פלצני של הבית והפריטים בו. והאורחים הנזקקים עושים שימוש בשירותים של הקומה התחתונה, זו הפתוחה לציבור. להלן הרשמים:
משם המשכנו בניחותא, נחים מדי פעם על הספסלים שבמקום, ליד עוד אנשים שעשו כמונו, מתרשמים מהנוף הנעים, ממראות מזדמנים, ומפינת שרכים מרשימה:
עברנו ליד גן הקמליות, שרובן קמל כבר, אבל פה ושם נשארו נציגים פורחים שרמזו על הפוטנציאל הנפלא בעונה:
עצרנו ליד פלג קטן, בו שחו קרפיונים מוזהבים דשנים, צבי מים ולא מעט פרחים. שם זללנו קצת תותים שצמחו על העץ, ואני הוספתי וצילמתי מהמגוון המקומי המרהיב:
משם עברנו לגן הוורדים. חוץ מוורדים שהפיצו ניחוח נהדר בכל הסביבה, היו באיזור שלל פרחים עצום, שכמובן צילמתי:
מקום מיוחד בגן שמור לפרגים מסוגים שונים. חוץ מהפרג הקליפורני הכתום בשלהי תקופת פריחתו, ישנם שם גם פרטים בצבע שבין אדום לכתום. מרהיב:
ופרגים יפים שהופתעתי לראות גדלים שם, כי למיטב הבנתי גידולם לא חוקי. אבל כך הזדמן לי לראות את הפרחים שלהם, הידועים ביופיים (באמת), אפילו שהיו מעט נבולים:
ועוד פרגים, גם הם יפים, שנקלטו במקום:
ושוב, קרוב לאיזור היציאה, עוד שלל פרחים יפהפיים, ששוב לא יכולתי להפסיק ולצלם:
כאן נפרדנו מהגנים היפים, מבטיחים לעצמינו לסמן על לוח השנה את מרץ-2011, לביקור נוסף. עוד בדרך עברנו בכמה מקומות, אבל מכיוון שגם ככה זה יצא ארוך מדי, אז אולי כבר בנפרד (או לא).
בוקר טוב, והמשך שבוע נהדר לכולם 
עוד קישורים, למתעניינים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)