התמונה מהרשת, לאילוסטרציה
יש הטוענים שבארה"ב אין סיכוי שמישהו ידפוק לך בדלת שאינו סוכן מכירות של משהו. אז אני שמח לספר לכם שבארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, יש גם אפשרויות מעניינות בהיבט הזה. ולי אישית קרו שני מקרים שעליהם אני מתכונן לספר.
הראשון התרחש לפני כמה חודשים, בשעת ערב מאוחרת למדי. כל בני המשפחה כבר עלו לקומה העליונה של החדרים, ואני נשארתי עדיין למטה, עם הלפטופ על הברכיים, להשלים פערים בבלוגיה.
פתאום נשמעת דפיקה בדלת. דפיקה חלשה, אבל ברורה. ניגשתי ופתחתי (לא, אין מה לחשוש פה). לפני עומדת אישה בערך בשנות ה-40, מטופחת למדי, לבושה בשמלה שחורה צמודה ולא ארוכה, ונראית כמוכנה ליציאה לבילוי של ערב. "צ`ארלי נמצא?" שאלה, ועניתי שצ`ארלי כבר לא גר בבית הזה כמה חודשים טובים, וגם אין לי מושג לאן עבר (הוא השאיר חובות וטינופת, אבל לא זה עניינו מול בעלת הבית).
מבט אכזבה קצר בעיניה, ואז התעשתה ושאלה: "אתה לבד בבית?" לא, לא הייתי לבד, ובמבוכה גם אמרתי לה את זה, אבל עצם האומץ לשאול שיחרר לה את הבלמים של הדמעות, ומול הדלת הפתוחה והחשיכה בחוץ החלה לבכות שהחבר עזב אותה, והתנהג אליה לא יפה, והיא רק רצתה להתנחם עם צ`ארלי שהיה ידיד שלה, וגם הוא נעלם לה מהחיים.
הבעתי בגמגום את השתתפותי הכנה, והיא מהר אספה את עצמה, התנצלה ששפכה עלי את מררת חייה, והודתה לי שבכלל פתחתי את הדלת והסתלקה. השאירה אותי עם מחשבות מוזרות על כל ההתרחשות, וסיפור לספר לאישה בקומה למעלה, שלא היתה ערה להתרחשות הלא שיגרתית.
ועל הסיפור השני – בהזדמנות
בוקר טוב לכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)