חג ההאלווין (חג כל הקדושים) מתקרב, והמתח וההתרגשות גואים בקרב המקומיים. כהנות נמרצות של שדים, רוחות ושאר מפלצות תופסות תאוצה. העצים מתמלאים בדמויות מפחידות, קורי עכביש צפופים נראים כמכסים עצים ומבנים, ובכלל – אקשן ילדותי חביב שורה על הסביבה.
צבעי הסתיו הכתומים מקבלים פה תמיכה בדמות הפרי החגיגיהמזוהה כ"כ עם החג הזה – הדלעת. מהדלעת (ובנות דמותה מפלסטיק) נוהגים המקומייים לגלף דמויות שדים מצחיקות ולתקוע במרכזן נר או איזה גוף תאורה להגברת הרושם המפחיד. ומוזמנים להציץ ברשומה מהשנה שעברה לקבל מושג ברור יותר במה מדובר.
השבוע עברנו בעיר הסמוכה – קאלאבסס (Calabasas). למי שלא מבין, שמה של העיר בתרגום מספרדית הוא "דלעות" (בערך, בעיוות לתעתיק באנגלית). ומי כמו העיר הזו זכאי לארח את פסטיבל הדלעות השנתי. אמנם בכל עיר כמעט ישנו אוהל ענק או מרכז מכירות לדלעות, אבל הדבר באמיתי אמור להיות הפסטיבל הזה (לפחות כך הבנו).
הפסטיבל עצמו נמצא קרוב לביתנו. בערך כ-4 ק"מ. לקחנו את הרכב ונסענו לאיזור. בכניסה כיוונו אותנו למגרשי החניה הריקים של איזור התעשיה הסמוך (זה היתרון שבסופ"ש), ומשם באוטובוס מעבורת שמוביל את כל המבקרים למתחם עצמו. ניהול למופת דואג שלא תמתין יותר מדקה לאוטובוס הזה, והנהגים חביבים, אדיבים, ומקילים על החיים.
בכניסה תור לא קצר לתשלום, מתנהל בסדר מופתי, סבלנות ושקט מעוררים קנאה. ולהלן מה שהיה שם, כפי שנקלט לי במצלמה, כשברקע הופעת נגנים במוסיקה עממית מקומית (לבושים כתום, כמובן):
תעבורה נוחה ורציפה במהירות ונוחות
דוכן דלעות, כמובן
דוכני ממכר לקישוטים להאלווין, סבונים, בגדים, ארנקים, צעיפים, כלי קרמיקה, כובעים, כלי עץ, בובות וכיו"ב שטויות חביבות
שלל דוכני אוכל – קרח צבעוני בטעמים, קבבים, נקניקיות, "על האש" למינהו, ממתקי קרמל ואגוזים, תירס חם ועוד. אבל אותם לא צילמתי. אז במקום, קבלו מראה כללי של המקום:
תצוגת קטנה של מכוניות מעניינות - פרארי, למבורגיני, מרצדס, קורבט ממודל ישן, ניסאן שרירית ומין Big-Foot מגושם
סה"כ כשעתיים של שוטטות נינוחה במזג האוויר האפרורי והנעים, בין שלל שטויות מקומיות, מטעמים לא רעים (בדקנו מקרוב) ואוירה חביבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)