התמונה לאילוסטרציה - מהרשת
הזכות לשבות היא אחת מזכויות היסוד בחברה דמוקרטית, יחד עם זכות ההתאגדות (ומוזמנים כל המשכילים בתחום מדע המדינה להרחיב).
זכות זו, מעבר לחשיבותה העקרונית כמרכיב בדמוקרטיה, מקבלת משמעות מיוחדת בעידן שלנו, כשבעלי ההון הולכים ומתעשרים, והעובדים השונים בארגונים השונים מפוצלים, מבודדים ודי נדפקים. לרוב, כמעט באופן אוטומטי, כשאני שומע על סכסוך עבודה אני נוטה לתמוך בעובדים. כי ברור לי שבד"כ הם מתפרנסים בקושי, עובדים לא מעט שעות ומצבם התעסוקתי לרוב לא מזהיר.
ובכן, לאחרונה נאלצתי לשוב ולבחון את דעתי הנ"ל. כי תמיד קל לתמוך במישהו, כל עוד לא אתה זה שמשלם את המחיר. ויצא ששילמתי מחיר מסויים, שבינתיים הסתיים בעיקר באי נוחות. ובכן, לאחרונה נערכו כמה שביתות בבנק בינלאומי. אחת בקיץ, בתקופת ביקורנו בארץ, ואחת שהסתיימה זה מכבר.
אני מכיר אישית את רוב פקידי סניף הבנק השכונתי בו מתנהל חשבון הבנק שלי. יש לי איתם יחסים חמים, ואני מוקיר את מאמציהם הכנים לתת לי שירות מצויין ויחס אישי חמים ונעים. מעולם לא קרה לי שנכנסתי לסניף וקיבלתי תחושה לא נוחה של שירות לקוי. תמיד משתדלים, מסייעים אחד לשני לקצר תורים, משתדלים למצוא את הפתרונות הבנקאיים הטובים ביותר, מגלים יוזמה ומתקשרים כשנראה להם משהו לא תקין, וכיו"ב.
לכן מעבר לתמיכתי העקרונית בזכות השביתה, כאן יש לי תחושה אישית של תמיכה באנשים מוכרים. ויחד איתם כעסתי כשהמנהלים הבכירים גזרו קופונים שמנים מרווחי הבנק, אבל התמקחו וצמצמו בזכויותיהם של האנשים האמיתיים, אלה שבזכותם אני מחזיק את החשבון בסניף של הבנק ההוא ולא בבנק אחר.
אבל כשנאלצה אישתי כשהגיע לארץ, לכתת רגליה באכזבות מתמשכות, כשהמזומנים שבכיסה אוזלים ושום מכשיר כספומט לא נאות לספק לה את הכסף שלנו (זה שמופקד בבנק, כאמור), זה מאוד לא נעים. וכשאין לי אפשרות לנהל את ענייני הבנקאיים מפאת המרחק והאתגרים הטכניים, והבנק אוחז בכספי ולא מתאפשר לי לבצע מה שדרוש לי, כפי שקרה ממש בימים אלה, זה בהחלט לא נעים.
האירועים הנ"ל גרמו לי להרהר שנית בשביתות, בצדקתן ככלי מאבק לגיטימי ובחלופות אפשריות. ומכיוון שלא מתחשק לי לזנוח את סניף הבנק ששירת אותי נאמנה, ואני גם מתעצל להכין חלופה בנקאית ראוייה בסניף אחר, אני משחרר את הגיגי פה, בתקווה להרגיע מעט מהתסכול.
ובכן, במאבקים מקצועיים שכאלה, יש לרוב שלושה משתתפים: הבעלים/מעסיקים, העובדים הנאבקים והלקוחות/צרכנים. ברור גם שרצונם של העובדים השובתים ליצור לחץ על המעסיקים בכדי להשיג את מטרות השביתה, וזה נעשה תוך פגיעה באינטרסים של הגוף שבו הם עובדים. רק שמאוד מצער שבשביתה לרוב נפגעים הלקוחות שעל גבם בעצם מתנהל אותו מאבק – הם לא מקבלים שירות לו הם זכאים, הם לא זוכים לתוצרת שאותה הזמינו וכד`. וכך, במקום לרתום את הלקוחות באופן חיובי, העובדים יוצרים סנטימנט שלילי ביחס אליהם ואל אירגונם.
כך קורה תמיד – בשביתת הרכבות הנוסעים נתקעים ללא יכולת תחבורתית, בשביתת הטלביזיה מוחשכים המסכים (כך היה פעם, בערוץ היחיד), בשביתת הבנק שלי נפגעתי אני ויתר הלקוחות. וכך למעשה קורה ברוב סוגי השביתות.
אבל אולי אפשר גם אחרת. אפשר להפוך שביתות לעיצומים, אבל כאלה שמכוונים כלפי המעסיקים ולא הלקוחות. בואו נבדוק כמה אפשרויות לדוגמה (ואני לא מומחה בתחומים הללו, אז רק מעלה אפשרויות עקרוניות שאין לי מושג כמה הן ישימות):
◄בנקים – תחשבו שהפקידים יאשרו באופן "חריג" (כי יש להם אפשרות) לוותר לכולם על כל עמלות השורה, למשל. או להעניק הנחות מכסימליות אפשריות בכל פעולה אחרת. או למשל לעצור הגשה של חומר לישיבות המנהלים, ולשבש את עבודתם. וזאת תוך שירות מלא ללקוחות.
◄טלביזיה – נכון שזה לא רלוונטי (או אולי כן, כי מה יקרה אם עובדי הוט למשל ישבתו?) ישדרו את כל התוכניות, אבל יסננו את הפרסומות או תשדירי השירות (אם יש עוד כאלה).
◄תחבורה ציבורית – תחשבו שבמקום לעצור את תנועת הרכבות, ישביתו רק את הכרטיסנים, וממש "בטעות" ישאירו את הקופות סגורות והשערים פתוחים. או שנהגי האוטובוסים ישכחו משום מה לנקב את הכרטיסיות לכל הנוסעים בכל או בחלק מהקווים.
◄חינוך – במקום להשבית את המערכת, ירכזו את התלמידים לימי פעילות כייפיים של שיחות ושעשועים במקום לימודים (זה בכלל רעיון לא רע, כעיקרון). משהו מעין "כל מורה מלמד מה שמתחשק לו".
◄ביטוח לאומי – למשל במקום לסגור את המשרדים, לפתוח לרווחה, ולאשר אוטומטית כל בקשה לאחר "שיקול דעת בנוהל מזורז"
כמובן שאפשר להמשיך, ולהחיל את העיקרון הזה על רוב התחומים שבהם יש עדיין איגודים מקצועיים ששוקלים מדי פעם צעדים של מאבק מקצועי. ככה ייפגעו פחות הלקוחות (ואולי אפילו ירוויחו ע"ח הבעלים), והמאבק אולי יהיה אפילו אפקטיבי יותר.
אני מניח שחלק מההצעות הללו לא יעמדו במבחן משפטי, אבל הרעיון ברור. מה דעתכם?
ולהשלמה – הערך של השביתה בוויקיפדיה
סופ"ש נעים וחיובי, ונטול שביתות לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)