משתפרת
כללי
על הסופ"ש שלפני שבועיים כבר סיפרתי בהרחבה יתירה (3 רשומות זה הרבה מעל המינון המקובל). בסופ"ש הקודם התכוונתי לסכם את אירועי השבוע, אבל ההתגייסות למאבק בתחנת הכוח דחה לי את התוכנית עד שכבר היה מאוחר, כי שבוע חדש התחיל. אז בינתיים היו כמה דברים נוספים, והנה הסיכום המורחב של שבועיים.
כמעט כל השבוע הקודם היו פה גשמים. איזה כיף של קרירות ענוגה, גשם קליל ברובו ששוטף הכל, שמים אפרפרים במראה דרמטי. רק שלא לכולם היה נעים – באמצע השידורים בטלביזיה (קנינו סופסוף חדשה וסבירה) עלתה שקופית אזהרה מהשילטונות שבאיזור החוף צפוייה סערת ברקים מסוכנת וראוי להיערך. לא ברור איך להיערך, אז התחבקנו 
נאלצנו להגיש תביעה בביה"מ לתביעות קטנות נגד בעלת הבית הקודמת, שפשוט מחזיקה אצלה את הפיקדון ולא מתחשק לה להחזיר. אז היא מצאה רשימה פיקטיבית של כאילו נזקים שעשינו. כבר סיפרתי על זה קצת, אבל התהליך המעצבן החל. מקווה שלא נגיע בסוף למשפט אמיתי, והיא תתפוס שאולי עדיף להרפות. כיף, נכון?
החלטתי שיותר מדי זמן הזנחתי את הבריאות. ולצערי, אני לא כ"כ יוצא לרכיבות אופניים. אז תפסתי יוזמה ויצאתי בערב קריר ונעים להליכה/ריצה עם שישי בשכונה. כיף!!! ומכיוון שהיה כיף בשבוע הקודם, טרחתי ויצאתי גם השבוע (אבל יותר קצרה). אז בטוח שיהיו עוד הרבה כאלה. ואולי בהמשך שוב רכיבה..
למרות המרחק, הצליחה מדינת ישראל הרשמית לעצבן אפילו אותנו פה בניכר הרחוק. הבן מתגייס כאמור עוד חודש (בדיוק מהיום). מכיוון שאנחנו פה, הוא אמור להתחייל בסטטוס של חייל בודד. ובכן, מסתבר שזה לא מובן מאליו שהמדינה לוקחת אחריות עליו, כשהיא דורשת ממנו להתגייס. התמיכה במגורים והוצאות (כאלה שמגולגלות באופן שגרתי על ההורים הצייתנים) לא מובנים מאליהם מבחינתו. אז כדי שידאגו לו למגורים ולהוצאות רגילות של חיים, נדרשנו להגיע לקונסוליה ולחתום על הצהרה שאנחנו לא תומכים בו כלכלית, ושאין בכוונתנו לחזור. עם החלק השני דווקא אין לי בעיה, אבל עם הראשון יש לי בהחלט. כי לא נראה לי שמתפקידה של המדינה להיכנס לטיב השיקולים שלי ומידת תמיכתי הכלכלית בחייל שהגיע עפ"י החוק לשרת אותה. אם כדי להתקיים נדרש תקציב מסויים למי שאין לו משפחה להתארח אצלה, מן הראוי שהמדינה תדאג לכך, ללא קשר למה שאני מוכן לתת לו. חוצמזה, גם נחמד לוותר על כמה שעות, ועל 18$ לטובת ההצהרה הזו שהם כאמור חייבו אותי. וכן, אם תהיתם, שעות קבלת הקהל הן 10:00-12:00, ואל תשאלו אותי מה הם עושים ביתר הזמן.
הכלבה אושפזה לכמה שעות לצורך טיפול שיניים, ניקוי חניכיים ובדיקות. קיבלנו אותה מסטולה ואפטית, ודי דאגתי לה כשגם ביום השני נותרה די רדומה. עכשיו היא כבר די בסדר, וזוכה לצ`ופרים של נקניקיות שבתוכם מוכמנים כדורי האנטיביוטיקה שלה.
בסופ"ש הקודם בילינו אצל חברים, לרגם חגיגות יומולדת. היה מאוד חמד יחד, אבל אין מה לספר על זה כאן. והסופ"ש המתקרב זה ההאלווין. אולי נצא להסתובב קצת עם הצעירים. ונראה שנצא קצת לטייל למרות הגשם המובטח, כי בת הדודה שלי נמצאת באיזור לרגל חתונה (בצד השני של המשפחה). אז ניקח אותה לאנשהו. נראה לאן, כי בגלל ההאלווין אין משהו מיוחד (מעבר לעניין החג הזה, כמובן).
בבלוגיה:
השבועיים הללו היו פוריים במיוחד בנוכחות שלי פה, והולידו מנה אפילו גדולה מהממוצע הרגיל של שבועיים. אז בקיצור:
◄ גרביים אלמנות – על התופעה של היעלמות גרביים בסבב השימוש השגרתי
◄ הדלועיאדה – רשמים מסופ"ש בפסטיבל הדלעות של עיר הדלעות
◄ חג האסיף – עוד רשמים מצולמים מעוד פסטיבל מקומי חביב
◄ עצים – כמה תמונות של עמה עצים יפים שתפסתי במתחם קטן בעיר ונטורה הסמוכה
◄ רשומה מגוייסת ומגוייסת – קריאה לתמיכה במאבק נגד היוזמה להקים תחנת כוח בקירבה מסוכנת לאוכלוסיה
◄ דיבה – המלצה על הספר של חנה גולדברג
◄ עדות – ביקור ברבנות עם חוזר בתשובה, שמשום מה נראה היה כלא סגור על עצמו בענייני אמונה
◄ במעוז השְחור – על חבר מהצבא שניסה לחזור בתשובה, והכל הסתדר לו, פרט לאמונה
◄ זכות השביתה – על ההצעה של קיומן של שביתות שונות, כאלה שלא פוגעות בלקוחות אלא במעסיקים.
בענייני ספרים
אחרי דיבה, הכואב והמכמיר, רציתי משהו קל יותר, מחוייך יותר ובאנגלית. אז שלפתי מההיצע על המדף את דיואי – חתול המחמד של ספריה נידחת במרכז ארה"ב. בינתיים הוא מקסים, ומעלה הרבה חיוכים.
ועוד
עדכון קטן בנוגע לגיבור הרשומה עדות – בעקבות הרשומה והתגובות, הסתקרנתי מה עלה בגורלו. אז ניצלתי את הנסיעה הארוכה לעבודה והרמתי אליו טלפון בירושליים. הפעם לא שאלתי את השאלה הנפיצה ההיא, אבל נראה שהאיש שלם עם דרכו. וכן, הוא בקשר עם משפחתו, הוא עדיין איש חושב, ובכלל – היתה שיחה נהדרת.
סופ"ש נעים ומהנה לכולכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)