נראה שהפרוייקט הזה שלקחתי על עצמי, לתעד את האירועים במהלכים שבועיים, לא תמיד פשוט. לא פעם יש הרגשה שאין באמת מה לסכם, שמה שהיה לא יעניין אף אחד, שאת הרוב כבר שכחתי במהלך השיגרתי של האירועים. ובכ"ז, ואולי דווקא בגלל זה, יש חשובות לסיכום הזה. כי השבוע, בסה"כ, היה חיובי ברובו. אז למה קשה להיזכר בכל מה שהיה? אבל הלוואי ותמיד אלו יהיו הקשיים 
ובכ"ז, אנסה ואסכם:
משפחה וחברים:
החבר שהגיע מהארץ לבקר את הבן באמת חמוד. ביום שבת שעבר נסענו איתו למרכז המפורסם של הוליווד, ושיחררנו את הצעירים להסתובב בשדירת הכוכבים, במוזיאון השעווה המקומי, במוזיאון ריפלי (כל מיני דברים מוזרים) ומוזיאון גינס.
במקום נקלענו להפגנה אנטי מלחמתית שקוראת ליציאה מעיראק, נסיגה מאפגניסטאן, שלום עולמי ושחרור עזה. כמה שטויות נשמעות וכמה תמימות אווילית יש גם פה. מה הם באמת מבינים כאן, ציבור המפגינים המרחף מעט הזה. להלן כמה תמונות להתרשמות:
אחרי שהשארנו את הצעירים להסתובב לבד, נסענו אנחנו לצ`יינהטאון, דרך כבישים פחות מרכזיים ומפתיעים לטובה. הסתובבנו בחנויות של סינים מקומיים, נהנים לראות מגוון ירקות מוזרים ולא מוכרים, מיני אורז מגוונים, פטריות לא מוכרות (טריות ומיובשות), ועוד שלל דברים מסקרנים. אז ליקטנו כמה: פטריות שטרם הכנו, אורז שחור שבבישול הופך לסגול כהה ומעניין, אורז חום דביק ומתוק שהיה מוצלח ועוד כמה הפתעות. אח"כ אכלנו דים-סאם מעניין עם האוכלוסיה המקומית, והיה מוצלח למדי. אח"כ נסענו איתם למרכז הנוצץ של בברלי הילס (שעליו כבר סיפרתי בעבר). הם התמקדו במה שנוצץ ואני בעצים. בכלל, אחה"צ נעים ומהנה. שוב, רשמים מצולמים:
ומהסיור הנוצץ:
למחרת נסעו הצעירים לטיול גדול בווגאס ובקניונים המעניינים שהאריזונה ויוטה. ציידנו אותם ב-GPS, בטלפון ובאיחולים להנאה שלמה. אבל שקטים לא היינו, כי לא רק שדאגנו, גם קיבלנו לא מעט שיחות של שאלות איך ומה למיניהן. לא פשוטה כנראה הדרך לעצמאות...
על החוויות בקונסוליה, ועל הבשורה המעתיבה אם כי לא מפתיעה בנוגע לבן-שלמה, כבר סיפרתי, אז לא אחזור על הדברים. אבל גם התבשרתי שהאח כבר יותר בסדר, ואפילו עבר סבב שפעת קצר שעברה לו. עברה ישר לאישתו.. אבל סה"כ כל המשפחה בארץ בסדר, בהתחשב באפשרויות.
עבודה
שוב אין מה לדווח. הדברים מתקדמים בערך לפי התוכניות, וזה העיקר כרגע.
לא יודע אם ממש קשור, אבל כיף ממש שהחליפו לשעון קייץ. כי אני מגיע הביתה מהעבודה כשבחוץ עדיין אור. זה אומר נסיעה מול השמש, אבל גם הנאה אמיתית מההרים הירוקים והפריחה שנראית. ובאחד הימים יצא לי גם לעצור ממש לפני הבית ולצלם קצת מהפריחה היפה. זה מה שתפסתי:
בבלוגיה:
חגיגות ה- 400 הסתיימו בחיוך, אבל אחריהם היה מין אנטי קליימקס. אז ניסיתי להשלים קצת פערי קריאה, והודות לרידר זה יותר קל. אבל מאתגר, כי הוא "שוכח" את הרשומות אחרי 30 יום (או 31, לא חישבתי). בכתיבה הייתי צנוע קצת יותר, אבל באמת שלא נכון לבוא בטענות לעצמי. והועידו ה-400. מצאתי כ-8 רשומות שהתחלתי אבל לא יצא לסיים. אולי בהמשך, אם תישרה המוזה. אז את אלו בכ"ז הספקתי לכתוב ולפרסם:
שלמה בן שלמה – רשומה לזכרו של איש גדול, שהלך לעולמו לפני כמה ימים. ובין שלל אירועי חייו, הספיק גם להשפיע עלי, ולתרום למה ומי שאני היום.
חוויה ישראלית בקונסוליה – על ההפתעה הנעימה במפגש עם הבירוקרטיה הישראלית, בגירסתה המקומית.
ובענייני ספרים
מתוך המלאי הגדול של מה שמחכה לי על המדפים, בחרתי בסיפור מרתק על איש מיוחד שניצח את הסרטן שתקף אותו בגיל צעיר. פרטים בהמשך.
השבוע הקרוב זה שבוע של חג הפסח, אז בטח תהיינה חוויות של מפגשים ובילויים חגיגיים מהנים אחרים.
חג חירות אביבי שמח לכולנו.
חג חירות אביבי שמח לכולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)