מעבירים הילוך

העלאת הסיפור על הנהג של הקיבוץ, לפני כמה ימים, העלתה לי זיכרון חביב ודומה, ששווה גם אותו לספר.

אחד הדברים שמצאו חן בעיני כשהתחלתי לרכוב באופן רציני על אופניים, אי שם בסוף שנת 2002, היה סוג של אחוות רוכבים. עזרה הדדית בשטח למי שתקוע, כיבוד הדדי במטעמים בהפסקות הנשנשת, עצות טכניות ומעשיות וכד`. אווירה חיובית של שותפים לתחביב שאני מאד מקווה שעדיין שורה על רוכבי השטח בארץ.

ברור שגם אני, משרכשתי ידע טכני מספיק והבנה ברזי הרכיבה, הייתי בשמחה מייעץ לאחרים בדבר עניינים טכניים, תנוחת רכיבה נכונה (בעיקר לחדשים מאד), וכן הלאה עצות מעשיות שאמורות להקל על הרוכב החדש לצבור ידע חיוני.

יום אחד, החניתי את המכונית לאורך הכביש שקרוב לבית, בעליה המוכרת לחיפאים רבים בשם "עמק השמש". זו עליה תלולה למדי, ותמיד היוותה אתגר נאה לרוכבים. כבר בדרך לכיוון אחורי המכונית, להוציא משהו מתא המטען, ראיתי רוכב בעליה, כמה עשרות מטרים למטה, מתפתל בתנועות משונות תוך רכיבה זהירה על המדרכה. לקחתי מה שרציתי התא המטען, וניגשתי למדרכה ללכת את כברת הדרך הקצרה עד לכניסה לביתי.

בינתיים הרוכב הנחוש הצליח להתקדם מעט ונראה היה שהוא די קרוב אלי, עולה לאט, מאד לאט, בעליה. ואז שמתי לב לתופעה המוזרה שארחיב עליה מעט את ההסבר. בדומה לרכב, יש לאופניים היום הילוכים. אפילו המון הילוכים. 27 בדגמים היותר משוכללים, 18 בפחות. המטרה שלהם, בדומה לרכב, להתאים את הכח הדרוש לתנועה במהירות רצוייה ובהתאם למגבלות הכח של המנוע. מכיוון שכח המנוע האנושי חלש ומוגבל למדי, נדרשת לו מערכת הילוכים שתאפשר התאמה נוחה יותר ליכולת.

בעליה נדרש כח רב יותר, אז מתאימים את התמסורת כך שתיתן כח רב יותר על חשבון המהירות – גלגל שיניים קדמי (זה שמחובר לפדאלים) קטן יותר, ואחורי (על הגלגל האחורי) גדול יותר. כך מתורגם כל סיבוב הפדאלים לפחות סיבובים של הגלגל האחורי וליותר כח.

במישור או בירידה, נדרש פחות כח ויותר מהירות, אז משולב גלגל השיניים הקדמי הגדול יותר לגלגל אחורי קטן יותר. כל סיבוב הפדאלים מתורגם ליותר סיבובים של הגלגל האחורי וליותר מהירות על חשבון הכח. זהו, עד כאן ההסבר הטכני (ומי שמעוניין - יש מאמר מצויין באתר אופניים).

ובכן, אותו רוכב התפתל קשות מכיוון שניסה לשמור על שיווי המשקל בנסיעה האיטית מדי. הבחור פשוט שילב את ההילוכים הפוך כך שנאבק באופניים בהילוך הקשה ביותר המתאים לירידות. המחזה היה מוזר, הבחור היה נעמד על הפדאל, ובכל משקלו היה בקושי מספיק לייצר כח דחיפה קדימה.

אז חיכיתי שיתקרב, ותוך הליכה איטית לצידו ניסיתי להסביר לו שהוא אמור להחליף את ההילוכים וכך יהיה לו קל הרבה יותר (והגיוני הרבה יותר גם לחיי מכללי האופניים). הבחור הסביר לי ברצינות תהומית שככה נכון לרכוב, כי זה ההילוך המתאים. הוא אפילו לא התנשף, כי ברכיבה כ"כ איטית זה כמעט כמו עמידה. הוא אפילו לא ניסה את מה שהצעתי.

אז נתתי לו להמשיך ברכיבה המוזרה, תוך השתרכות איטית עם החבילות מהבגאז`, משתדל לא לעקוף, ותוהה על האיוולת. אח"כ היה לי סיפור משעשע לספר לרובן ידידי (שכ"כ חסר לי) ולשאר הרוכבים בשתי המשפחות.