היה ברור שאצא שוב לאיזור הירוק השופע שבו בילינו בטיול קצר עם הכלבה ביום ראשון שעבר. הייתי חייב לדעת איך שרד האחו הרענן את הימים החמים ואם הנצו כבר פרחים.
ומכיוון שהרשמים המצולמים מהשבוע הקודם הצליחו להלהיב את היפהפיה הצעירה, היא הצטרפה עם חברה.
המסלול היה דומה, אבל בחרתי איזו הקפה רחבה יותר על הרכס (לקול מחאות על שהגזמתי במסלול), ואחרי היום הקודם בנחל, כולנו היינו די עייפים. אפילו הכלבה העולצת נראתה קצת מותשת בכמה קטעים (למרות שכצפוי היתה האנרגטית ביותר בינינו).
הירוק עדיין היה ירוק, אבל כבר ניראו סימני עייפות, ושיבולי העשב החלו לקבל גוון כהה של הבשלה בקצותיהם. גם עצי האלון הגדולים שבשלכת מראים סימני הנצת עלים. וכבר צריך להיזהר, כי הנחשים מתחילים לצאת מחוריהם, והם די מסוכנים בעונה זו.
חזרנו כצפוי עם רעבת, ישר למנה דשנה של חומוס חם תוצרת בית שהכנתי באותו בוקר, מעורב בטחינה, בשמן זית, במעט פפריקה, בשום ולימון. ליד חתכנו ערימה הגונה של ירקות טריים פריחים ורעננים, וחיממנו פיתות לניגוב. עונג ישראלי לתיזכורת.
אז להלן אוסף רשמים מצולמים מהחוויה:
שלל תמונות נוף, ירוק מלוא העין
ויותר פרחים נצפו הפעם
שישי שוב נהנית, ולא רק היא
האלונים מתחילים להצמיח עלים 
והחומוס שבסוף מהווה סיום ראוי
ומי שממש רוצה עוד – כרגיל באלבום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)