אחרי היער המאובן, המשכנו רק כמה ק"מ לכיוון יעד שהיה זכור לי מספרי ילדותי – הגייזר הוותין והנאמן – Old Faithful המפורסם. הוא לא גייזר גדול במיוחד, הוא לא מתיז הרבה מיים או לגובה רב באופן קיצוני, אבל הוא לגמרי נאמן ופולט את המים בכל 20-40 דקות.
בכניסה, לאחר תשלום בן כמה עשרות $$ עבור כולנו וקבלת הסברים מודפסים (יש להם מגוון רב של תרגומים לנייר הרשמי, כולל בעברית. נחמד!) נכנסנו למתחם הגייזר. איך שנכנסנו ראינו את שאריות ההתפרצות דועכות למול עינינו, ודי התבאסנו שנצטרך להמתין 40 דקות נוספות. אבל החשש התפוגג מהר – הוא היה זריז הפעם במיוחד בשבילנו. יפה מצידו.
אז צילמנו אותו כמה צילומים. הוא באמת מתיז סילונים פועמים של מים לגובה מקורב של כ-20 מ` (יש תקופות שזה גם הרבה יותר, אבל כנראה אי אפשר לקבל גם גובה וגם תדירות – ייתכן שקשור לעונה ולטמפ` ששם בעומק). זה מה שנקלט:
כשדעכה ההתפרצות ומיצינו גם את הבהייה שלאחריה, בנוף היפה של הרי האיזור, עשינו סיהוה במתחם. מאחור יש פינת ליטוף גדולה של כבשים, עיזים, גדיים ולאמות. נחמד. אז ליטפנו, האכלנו בעלים טריים ונהנינו ממשהו שמגיל מסויים לא נחשב לאטרקציה המצדיקה התאמצות מיוחדת. להלן:
ושוב חזרנו לחזות בעוד התפרצות. אבל אחרי כמה גיהוקי מיים רותחים שכאלה, הבנו שמיצינו. אז צילמנו כמה פרחים ואת השיבר שעל באר המים החמים שמזינה את מערכות החימום באיזור, ויצאנו הלאה:
עשינו סיבוב בעיירה קליסטוגה, שוקלים אם להתיישב לארוחת ערב או לחכות איתה עוד קצת. בינתיים נהנים ממראות הרחוב הראשי, מחלונות ראווה של גלריות מעניינות (כולל אחד שבה הוצגו מין פסלוני חיות שעוטרו במשהו שמזכיר פימו, אבל לא היינו בטוחים), נכנסנו לחנות אופניים רצינית ומקצועית, התרשמנו הבן ואני מהמבחר המעניין וכאבנו שוב את חסרונו של רובן, שתמיד היה כיף לבקר איתו בחנויות שכאלה. אז קבלו כמה ממראות העיירה:
בינתיים הבנו שאם נאכל שם, נפספס את הנסיעה היפה חזרה לאורכו של העמק, מצידו השני של הנהר. אז נסענו, ועצרנו כמה פעמים לעוד צילומים באור השמש ההולכת ומאבדת גובה. בסוף, אחרי סיבוב נחמד גם בעיר נאפה (שבעצם לא ממש יצא לנו לטייל בה באור יום קודם) התיישבנו לאכול. אז מכל הקטע הזה, עוד כמה תמונות יפות לאוסף:
ועל ההמשך שלמחרת – מחר (או מחרתיים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)