בשנה שעברה הייתי צריך לרכוש לעצמי כמה פריטי לבוש לקראת פגישה חשובה. לא הייתי מודע באמת להלך הרוח בארץ מגורי, אז לא ממש נתתי דעתי למועד המיוחד שבו תיכננתי את הסיבוב הקצר ההוא לרכישותץ מעצבנות (אני, כנראה כמו הרבה גברים, לא ממש נהנה מקניית פריטי לבוש). הסתבר לי אז שהסיבה לצפיפות המוגזמת ברשתות היתה שזהו "יום שישי השחור", ובלשונם “Black Friday”. יום השישי הזה, היום שאחרי חג מתן תודה, הוא תחילתו של חודש בשופינג ההיסטרי בארה"ב לקראת הקריסטמס.
וכשאני אומר היסטרי, אני באמת מתכוון לזה – אנשים קמים ב- 5:00 בבוקר להסתער על החנויות הנפתחות מוקדם. המטורפים באמת ישנים מול פתחיהן של החנויות הגדולות, להקדים ולזנק ולחטוף מהמבצעים ההיסטריים שאמורים לפתות אותם לשלוף את הכרטיסים. שנה שעברה נהרג אחד הקונים בפתחה של חנות ידועה, וכפי שהבנתי זה ממש לא נדיר, ולא פעם מניין הרוגי החג השחור גדול בהרבה.
אפשר לחשוב שאין מה לקנות גם ככה בחנויות (כמו בימי רוסיה האדומה, של התורים האיומים), או שהמבצעים קיצוניים באטרקטיביות שלהם. כי בסה"כ מדובר הרי בכמה עשרות אחוזים בודדים של הנחה, שממילא ניתן למצוא במבצעים. אבל אומה מטורפת קניות שכזו רק מחכה לריגוש הצרכני המגוחך (והדי דוחה, אם אתוודה על דעתי האישית).
ובכן, ביום שישי השחור האחרון, הזדמנו כאמור לעיר היפהפיה סן פרנסיסקו. תכננו על בילוי בהליכה ברחובות היפים ותחושה של העיר המיוחדת. התפלאני למצוא חניה לא רחוק מהיוניון סקוור, כיכר אלגנטית ושוקקת באופן כללי. ואכן, ניכרה תכונה מוגברת ביחס למה שזכרנו ממנה מהיום הקודם, אבל כמובן שזה לא ממש מייצג, אז לא באמת הבנו. צילמנו כמה תמונות מהכיכר היפה, מהפסל הגבוה שבמרכזה, מהבניינים שמסביב, מעץ האשוח היפה והמקושט שהוצב שם, וממשטח ההחלקה על הקרח שעליו החליקו לא מעטים:
עשינו סיבוב בכיכר ונכנסנו למייסיס, להתרשם מהאטרף, אבל גם לחפש מתנה לחבר שחוגג יומולדת, ושלכבוד המסיבה שלו קיצרנו את הטיול ביומיים. וכאן בפנים ראינו באמת את האטרף – המוני אנשים מפשפשים כאילו שחסר להם משהו, צפיפות, תורים ארוכים מול הקופות, ובכלל – תנועה סואנת במידה קיצונית. אז את המתנה שחיפשנו לא מצאנו, אבל צילמנו כמה תמונות להמחשה, כאלה שבהן נראה היטב העומס, יחד עם שלל הקישוטים הקיטשיים והיפים שלקראת החג:
יצאנו החוצה, סירבנו שוב בנימוס לצוותי הטלוויזיה שניסו לראיין אותנו על דעותינו הפוליטיות פשוט כי אין לנו ממש דיעות שכאלה, וממילא אנחנו לא מצביעים, והמשכנו לשוטט בסביבה, נהנים מהנוך העירוני היפה, ומנגינתו של מתופף ג`מייקני על החביות המסורתיות המרוקעות להפקת צלילים נפלאים. אני מת על כלי ההקשה הזה, אז הענקנו לו כמה מטבעות כמקובל, ונהנינו מהנגינה:
המשכנו לכיוון הצ`יינה טאון המפורסם, מצלמים עוד מרחובות העיר השוקקת והיפה, וכמה פיסלוני חוצות יפים שעיטרו את איזור הכניסה לרובע:
מאחת החנויות הגיחה בחורה צעירה למדי, שנעליה המיוחדות משכו את תשומת ליבנו. שאלתי אותה אם הן נוחות והיא אישרה, שבניגוד לנעליים רגילות הן נוחות אף יותר (עם אותו גובה "עקב") כי יש שיכוך של המכות וזה רך יותר. היא גם הסכימה לנו שנצלם, אז ככה נראה הדבר המיוחד הזה:
הסתובבנו באיזור הרובע, מתרשמים מיופיו, אך קצת מאוכזבים שהיופי והטיפוח בו בא על חשבון האותנטיות – יש בפירוש קריצה ומשיכה לתיירים, וזה בהחלט מורגש. אז הלכנו לאורך הרחוב הראשי וצילמנו עוד:
נכנסנו למסעדה מקומית, כזו שנראה היה בבירור שהרוב במקום מדברים בשפת המקום, כלומר סינית. הזמנו כמה מנות שונות שהיו טעימות במיוחד (שבעקבותיהן מבקשת הבת כבר כמה פעמים ללכת שוב למסעדה סינית). שם לא צילמנו, אבל עוד כמה תמונות בדרך לאוטו כן צולמו:
עשינו סיבוב בעיר, מתכננים לבקר בעוד כמה אתרים. אבל זרזיף גשם דקיק ומעצבן שיכנע אותנו לקצר תוכניות ולצאת יותר מוקדם לנסיעה הביתה. בדרך עוד ראיתי את "המוביל הארצי" שלהם, אחד מכמה שיש באיזור, שגדול בהרבה מזה שלנו, ומלא מים. אח"כ נרדמתי לכשעה, כשהאישה נוהגת, אבל כדי שתתרשמו מהמוביל הנה תמונות שצילמתי בדרך הלוך ולא העליתי עדיין:
אספנו את שישי מבית המשמר שלה אצל חברה והגענו בשעה סבירה חזרה, ובידיעה ברורה שלעיר המיוחדת, היפה, מלאת האווירה האטרקציות וההומלסים, אנחנו בטוח שנגיע שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)