ביום ראשון רצינו האישה ואני לצאת לטיול קצר בסביבה. לא משהו גדול ורציני אלא סתם כמה שעות של יחד. חיפשתי קצת בערימת הניירת התיירותית של האיזור, וננעלתי על סנטה פאולה. הנתי שיש שם מוזיאון קטן שמתמקד בנפט, יש נוף יפה ובכלל, מצא חן בעיני המקום.
אז נכנסנו לאוטו, ודי מהר עברנו לכבישים הצדדיים המובילים לעיירה הקטנה. הנוף הכללי הוא חקלאי ברובו הגדול: פרדסים, מטעים, גידולי שדה על שדות ענק, והכל למרגלות הרים נאים שמתנשאים מעל.
הגענו לעיירה הקטנה והדי שוממת, וחנינו במגרש הצמוד למוזיאון. חוץ מאיתנו חנתה שם עוד מכונית אחת, ככל הנראה של הצעירה שקיבלה שם את פנינו, כי היינו לגמרי לבד.
נכנסנו לאולם השני ישירות. יש שם תצוגה חביבה של משאבות דלק ישנות, שהמחיר הנמוך של הדלק הונצח עליהן – סנטים בודדים לגלון. נחמד!
יש שם גם מתקן המדמה את שיטת הקידוח הישנה של בארות הנפט, שמנגנון בוכנה המונעת קיטור גורם במתקן העץ לדפיקה של המקדח הכבד בעומק החפירה. יש הסברים שלמים, והדגמות, וזה בהחלט נחמד. אז קבלו כמה תמונות להמחשה:
אח"כ עברנו לאולם המרכזי ולזה הקטן שלידו, נהנים מתצוגה צנועה ונאה של ראשי קידוח מודרניים, דגמי מערכות קידוח ימיות, ועוד מיני דברים הקשורים לתעשייה.. ובחדר הנוסף, מלבד חנות מזכרות (איך אפשר בלי) גם כמה אבני דרך היסטוריות מעברה של העיירה להלן להתרשמותכם:
יצאנו מהמוזיאון הקטן והחביב והתחלנו ללכת לאורכו של הרחוב הראשי. הרחוב נראה כמו שהוקפא בזמן לפני 30 או 40 שנה. טיפוסים מקומיים שנראים כמו המקסיקנים מהמערבונים, כמה חנויות "מהודרות" עם בגדי כלות ושושבינות בצבעים מצחיקים, חנויות למגפי בוקרים וציוד דומה..
האישה שאלה אם אני רוצה להפוך ל- Cow Boy, ורמזתי שעם התזונה עתירת השומן והקלוריות, זה עלול לקרות לנו.. היא לא כ"כ אהבה את הבדיחה.
בהמשך ראינו גלריה משונה, שנראתה כמו בליל תמונות וחפצים בלתי אפשרי. האישה נכנסה ואני אחריה. האישה נכנסה וקראה לי להצטרף. בפנים פגשנו איש די מבוגר שמסתובב בין חפציו ונראה כמשווע לחברה אנושית חיה. הוא לא הפסיק לדבר, סיפר לנו את קורות חייו, את מעשיו ומעלליו, הצביע על יצירות אחדות שעל הקירות – ציורים שהוא צייר, סיפר על תפקידים מכובדים שביצע כמנהל אומנותי ברשת שיווק גדולה ומכובדת, הראה לנו תמונות עם דוגמניות ושחקניות מוכרות (יותר או פחות), ובכלל – נהנה מחברתנו באופן נלהב עד דביק במקצת. שמו, אגב, Robert Herrera, למי שמתעניין.
האישה התעניינה בפריטים אחדים (וזכתה לסיפור בנוגע לכל אחד והדרך בה הושג), ואני צילמתי ברשותו ולהנאתו. אז קבלו גם אתם מקבץ רשמים:
משם יצאנו, בכיוון עליו הצביעה הצעירה מהמוזיאון, למסעדה מקסיקנית ידועה ונחשבת. יש כמה בסביבה, אבל ההיא באמת נראתה משודרגת. בכלל, לא הצלחנו לפתח יחסים חמים עם המטבח המקסיקני. אבל אנחנו מתעקשים להמשיך ולתת לו הזדמנויות מתוך תקווה להתרגל או לפחות להכיר את הגירסאות היותר טובות שלו.
פה קיבלנו מבחר מטבלים מוצלחים יחד עם ערימתTortilla chip s, שזה מין קרקרים צהובים דקים וקצת שומניים, האופייניים להם. היה מוצלח, אם כי די חריף. בהמשך, המנה העיקרית היתה סבירה, אבל בהחלט לא הרבה יותר. אבל כהרגלי צילמתי קצת תמונות של האישה (יצאו מקסימות, אבל אין אישור להעלות) וקצת גם של השולחן והמקום:
חזרנו הביתה עם חיוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)