כבר עכשיו, כשאנחנו בעיצומו של הטיול הנוכחי, בכר ברור שלא מעט רשומות תוקדשנה לעיר המדהימה הזו, שיום וחצי בה הבהיר לנו שכדאי לשנות קצת את התוכניות ולהאריך כאן את השהות.
קצת רקע על העיר סדונה המדהימה, כי אח"כ אני בטח אתמקד בחוויות ובתמונות:
העיר הקטנה, סה"כ פחות מ-20,000 תושבים, ממוקמת במרכזו של מישור רחב ידיים שסביבו מצוקים בולטים של סלע אדום כהה. במרכזה עובר נהר קטן בשם Oak Creak, שהופך את היופי המקומי לדרמטי אף יותר. אחת מהתופעות המזוהות עם העיר הם מערבולות אנרגיה, מעין מערבולות רוחניות. אף אחד לא ממש מדד את זה כמובן, וכל הסיפור מבוסס על תחושה חזקה של עוצמה שחשו מבקרים במקום, שגרמה להם למערבולת חושים. אבל כתוצאה מהגילוי הזה, הפכה העיר הקטנה למוקד עליה לרגל לחובבי רוחניות, למרכז עליה לרגל וסגידה לטבע, לאומנות ירוקה, לטיפולים הוליסטיים וכיו"ב.
העיר, כצפוי, מתפרנסת ברובה מתיירות, אז את אמריקה האותנטית לא נמצא כאן, אבל טבע נפלא, שמור ומאורגן היטב יש בשפע. בעיר עשרות רבות של פעילויות טבע, החל מטיולי ג`יפים מאורגנים, סיורי מסוקים בהרים המרשימים, טרקטורונים, מרכזי טיול וכמובן עשרות מסלולי טיול רגליים ולאופניים שמטופחים יפה, משולטים כראוי, וכולם מאורגנים בהסדרי תשלום. יפה ונכון.
אבל כדי לשמור על הרצף הסיפורי, אתחיל בנקודה בה הפסקתי ברשומה הקודמת. מפרסקוט יצאנו לא מוקדם. קודם היינו צריכים לקום בבוקר, וזה לוקח למשפחת D זמן. אבל ליציאה המתאחרת היתה עוד סיבה, כי קיווינו שהכבישים הקפואים מליל השלג הקודם יפונו ונוכל ליסוע בדרך ההרים האיטית והיפה. לכן בינתיים אני קפצתי לסניף המקומי של AAA להצטייד במפות וספרים עדכניים על האיזור.
יצאנו בכביש ההררי המתפתל לגובה של מעל 2000 מ`, כשהנוף המושלג והיפהפה מלווה אותו כל הדרך המתפתלת למעלה ולמטה. השלג הטרי פיתה את הבת לעשות לעצמה אמבטיית שלג, ואותי לצלם כמה תמונות:
ירדנו במורד` עוצרים לעוד תצפית על הנוף:
המשכנו בירידה לכיוון עיר רפאים בשם Jerome, לפחות כך היא הוגדרה ע"י בעל המלון שהמליץ לנו לעצור בה. ציפינו להסתובב בין הבתים של עיירה נטושה, והופתענו למדי לראות מכוניות חדישות חונות ובתים לא נטושים בעליל. הסתבר שהעיירונת הקטנה מתפרנסת גם היא על תיירות, ונראית תיירותית בעליל. אז תמהנו לפשר הכינוי (שקיבל חיזוק בכמה שלטים מקומיים ובכמה חנויות וגלריות). אז ניצלתי ביקור באחת הגלריות, ושאלתי את הגברת החביבה על העניין. הסתבר שבתחילת המאה הקודמת העיירה ידעה תקופת שגשוג, כשבמקום פעלו מכרות זהב ונחושת, שהעסיקו כ-15000 כורים. חלק לא מבוטל מהם היו פועלים בלתי חוקיים ממקסיקו, שהועסקו בתת תנאים. גם הבטיחות לא היתה ברמה גבוהה במיוחד ולא אחת אירעו תאונות עבודה. הגברת ידעה לספר שלא פעם נכנסו פצועי המכרות לבית החולים המקומי, ומתוך עניין להשתיק את הפרשות הם לא יצאו משם. לכן דבקה בעיירה המחשבה שרוחות אותם פצועים רודפות את העיר. לא פרק מפואר בתולדות ההתיישבות. אבל כמה תמונות מהמקום בכ"ז צילמנו, מהרחובות, מהנוף ומגלריה לממכר גבישים וממצאים מהחפירות במכרות:
יצאנו מ- Jerome ותכננו עוד עצירה בדרך, באתר לאומי בשם Tuzigoot naional monument, שבו חפרו הריסות של עיר ילידים אמריקאים (אינדיאנים בשפתנו). באתר, מלבד החפירות ישנם הסברים יפים על חייהם של הילידים במקום, וגם תצוגה נאה של צמחי המקום כשלכל אחד צמוד שלט קטן המתאר אותו. אז גם מכאן, קבלו צרור תמונות:
ומכאן, בלא עצירות נוספות נסענו לסדונה. שם נכנסנו ללשכת התיירות המקומית, אספנו חומר מודפס וטיפים. מצאנו מלון נחמד, ויצאנו לטיול קצר להיכרות ראשונה עם הבוץ והיופי, אבל על החוויות מהמקום כבר ברשומה הבאה. אבל כפרומו, קבלו זוג תמונות להמחשה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)