את הטיול שלנו התחלנו, לפי התכנון, במחוז נאפה. המחוז מתאפיין בהיותו מרכז גידול וייצור היין של קליפורניה, והיינות המיוצרים ידועים באיכותם. אז אחרי שביום הראשון בילינו בעיקר בנסיעה צפונה, התמקמות, ורשמים מקומיים ראשונים, הלכנו לישון די מוקדם.
היום השני הוקדש לסיור יסודי לאורך העמק, ביקור בנקודות אטרקטיביות לאורכו, הצצה לכמה יקבים, והנאה כללית ממזג האוויר הנעים והנינוח. התחלנו את הבוקר בעיירה ראשונה הצפונית לעיר נאפה, בשם יונטוויל (Yountville). העיירה הקטנה והציורית נראית כמו מהאגדות, ביקבים, ברחוב הראשי הנקי והיפהפה, ובבתי העסק הקטנים והמזמינים. אבל מעל לכל הוקסמתי משפע מראות השלכת המדהימה, כשהעצים נראים כלוהבים בצבעי אדום, כתום וצהוב. לא הפסקתי לצלם, והרי כמה דוגמיות מהשלל הרב:
החלטנו עוד בתחילת הטיול, שלא נרוץ כהרגלנו ממקום למקום, אלא נרשה לעצמנו לספוג טוב יותר את האווירה, את הטעמים והריחות של כל מקום, כך שלא נישאר עם תחושה של פיספוס. אז נכנסנו בהנאה למבנה גדול שכלל מספר בתי מסחר מעניינים ותיירותיים למדי. התחנה הראשונה היתה לחנות ענקית לממכר יין. על הטעימות ויתרנו (מתוך ידיעה שהיסחפות בעניין זה לא אפשרים עם הצעירים, וגם לא תאפשר באמת ליהנות בהמשך). החנות מעוצבת באופן יפהפה, וכוללת אלפי בקבוקים בתצוגה מעוררת כבוד וחשק. איכשהו הגענו גם למקרר מבוקר, שם נשמרו שכיות החמדה המיוחדות של החנות. הבחנו (הבן ואני) בבקבוקים של מאות דולרים. די מהר אח"כ ראינו גם כמה אקזמפלרים של 1100$, 1450$ וכן הלאה, משאירים אותנו די המומים מהרעיון שמישהו מוציא כאלה סכומים על לגימה. אז חיפשנו את השיאנים של המקום. ובפינה נראה בקבוק שעל תווית המחיר שלו נקוב הסכום, תחזיקו טוב, של 15,000$ דמיוניים. אין לי מה לומר על זה באמת, כי זה נראה לי פשוט מופרך. אז קבלו אוסף רשמים מהמקום, בכיכובו של הבקבוק שלנו מ-1945:
ליד חנות היינות היוקרתית היתה גלריה יפה. ושוב נתקלנו ביצירות זכוכית מרשימות, דומות מאד לדברים שכבר ראינו בכמה גלריות נוספות. בעלת המקום, לאחר תחקיר הסכימה בשמחה שנצלם, תוך הבטחה שלא אעלה לכאן את כל המבחר, אלא רק מדגם מייצג. אז בבקשה:
מכיוון שהיה בוקר, וטרם הזדמן לנו לטעום משהו משמעותי, נכנסנו לבית קפה קטן וצפוף בשם Bouchon Bakery. כשיש תור ארוך במקום שכזה, זה מבטיח טובות. ואכן, המקום לא איכזב – יצאנו עם 4 כוסות משקה חם בטעם אירופי, שהזכיר לנו כמה אנחנו מתגעגעים לקפה אמיתי. ליד כוסות המשקה ליקטנו שלל עוגות ועוגיות שהיו טובות כולן, ועם השלל הזה יצאנו לשמש ליהנות. כיבדנו גם לשחרורים המקומיים, שהתנהגו יותר כיונים מבוייתות. אח"כ נכנסתי חזרה, וכשביקשתי לצלם נעניתי בחיוכים וסיור בתוך הקונדיטוריה. איזה כיף של מקום שכיף לפרגן לו כאן, ולהעלות כמה מהתמונות המזמינות:
כעבור כשעה של התנהלות איטית ונינוחה, עם לא מעט עצירות, הגענו לאטרקציה הרשמית מס`-1 ברצף, אבל על כך כבר בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)