כן, אני יודע שרבים מכם שמבקרים כאן אצלי כבר קראתם את סיפור, ראיתם את התמונה והגבתם לפי תחושותיכם. וזה בעצם מה שגרם לי להביא אותו לכאן.
אז הרקע (שכאמור, חלקכם קראתם):
בשבת ביליתי עם האישה הראשונה לבית D בגני הנטינגטון המקסימים שבקליפורניה.
חוץ מצמחייה רבגונית שגרמה לי לצלם בלהט יש שם גם "ספריה" שזה אוסף ספרים עתיקים בתחומי הספרות, האסטרונומיה והפיסיקה, הרפואה והביולוגיה, שעליהם אני מתכוון להרחיב ולכתוב בפרוטרוט ממש בקרוב, כולל צילומים.
בין לבין, בשיטוט בשבילים היותר נידחים קלטתי תמונה קטנה ויפה של מציאות שמוכרת לכל חובבי הספר היטב. צילמתי בשקט, מבלי שהמצולמת שמה לב בכלל (היא שקועה בעניינים אחרים).
ברשומה על הבילוי במקום, לא הכנסתי את התמונה הזו. היא לא ממש השתלבה בסיפור המרכזי. אבל היא מצאה חן בעיני, אז כתבתי את המילים הנ"ל על נסיבות צילומה, והעליתי בפורומים וקומונות רלוונטיות.
תוך כתיבת הפרטים של הרקע לצילום, וגם אח"כ, התגובות שלכם ובתגובות המענה שלי, מצאתי את עצמי מתאהב בתמונה יותר ויותר. השלווה העצומה שהיא מקרינה, הריכוז המתמסר לספר, יכולת הריכוז במקומות שמושכים את תשומת הלב..
חשבתי גם על עצמי, שקריאה במקומות מעוררי השראה זו מין פנטזיה שלי, אבל אני אף-פעם לא מצליח לממש אותה. כי אם המקום יפה או מרומם נפש, הריכוז פורח ואינני מצליח לשקוע בספר. אני צולל לספר ומיד מרים ממנו חזרה את הראש. חוצמזה, הגיל כנראה משפיע, כי בתנוחה של הצעירה הזו היה בטח מתאבן לי העורף, הגב היה מציק, הישבן מתלונן.. לא הייתי מוצא תנוחה נוחה.
אני יודע שמבחינה צילומית, הצילום רחוק מלהיות מושלם. העץ שמאחוריה מקלקל ממש, התאורה בעייתית (ואילצה אותי לתקן את התמונה בעריכה, ולאזן אותה יותר), המרחק גדול מדי. אבל זה מה שקלטתי, וההקשר בכללותו כ"כ מקסים בעיני, שלא מתחשק לי לשנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)