198 עמ`, 1976, הוצאת ע"ע, נכתב ע"י רומן גארי.
הרקע
הספר יצא בשנת 76, ודי מהר הגיע אלינו הביתה וזכה לשבחים נלהבים מהאימא שלי, שעודדה גם אותי להתפעם. רק שאני לא הזדרזתי, היה לי זמן וסבלנות. הרי למה למהר – הוא לא יברח לשום מקום.
בינתיים קראתי אחרים, את אלה שהיו סביבו על המדף, ממשיך להתעלם ממנו.
בקיצור – התגייסתי, עזבתי את הבית ואיכשהו הספר נעלם ואיתו ההזדמנות המובנת מאליה.
גם סרט יצא, בכיכובה של סימון סיניורה הגדולה. אז צפיתי, ואז גם לא חשתי דחיפות להגיע לספר.
בקיצור – התגייסתי, עזבתי את הבית ואיכשהו הספר נעלם ואיתו ההזדמנות המובנת מאליה.
גם סרט יצא, בכיכובה של סימון סיניורה הגדולה. אז צפיתי, ואז גם לא חשתי דחיפות להגיע לספר.
לא מזמן, בעוד אחד מהחיטוטים הנלהבים שלי בערימות של המשומשים ביודן, נתקלתי ולא הנחתי מהיד. סה"כ 32 ₪, אז ממש לא עניין. כך הגיע יומו, אחרי 40 הימים של Striving for The Wind, כשהיה לי ברור שאני צריך משהו קצר, מהיר, ומרגש במיוחד.
על העלילה, למי שלא מכיר
רוזה היא זונה יהודיה בדימוס, ניצולת שואה, שאחרי שנים שהתפרנסה בכבוד מהתחת שלה ברחובות פאריז, והיה לה קהל לקוחות נאמן, הגיע לגיל פרישה – בסביבות 50. לשם פרנסה היא פתחה מעון בני זונות, אלה שנולדו בטעות וצריך לשמור עליהם מעין החוק שנדרש לקחת אותם לרשויות הסעד.
כל הילדים נמצאים אצל רוזה תקופת מה עד שנאספים חזרה לאימותיהם או בסיוע כמה מסמכים מזויפים – לאימוץ במשפחות. מומו, הוא מוחמד, בן לזונה אלג`יראית נשאר שם אחרון. אותו לא אימצו והוא יוצר עם רוזה יחסי אם/בן הדוקים אוהבים וקרובים, כשהתלות של מוחמד ברוזה הופכת כיוון עם הזדקנותה.
הסגנון
מומו ילד תמים, שבעצם מכיר ויודע הרבה מדי מהצדדים האפלים של החיים. יש לו תובנות יפהפיות ושפה קולחת ומדויקת לבן גילו, אך בה בעת, אוצר מושגיו שואל לא מעט מעולמם של הזונות, הסרסורים, והעובדים החוקיים למחצה. דרכו הם מצטיירים באנושיותם, ביכולת החמלה והעזרה ההדדית שלהם ובגדולתם.
לסיכום
כ"כ הרבה שבחים הורעפו על הספר, שיש תחושה של זילות. נו טוב, יופי, אולי אקרא..
אז למי שמהסס, מתמהמה ונורא רוצה ספר סוחף ומרגש, שיקדים וייקח אותו לידיים. מובטחת חוויית קריאה נדירה.
אז למי שמהסס, מתמהמה ונורא רוצה ספר סוחף ומרגש, שיקדים וייקח אותו לידיים. מובטחת חוויית קריאה נדירה.
וקטנה
דמותה של סניורה, באופן מפתיע, לא השתלטה לי על הדמיון החזותי של רוזה אלא ליוותה אותי כל הקריאה במקביל. אולי בגלל שסניורה לא הייתה כ"כ שמנה ועלובה כמו תיאורה של רוזה.
ובקשה קטנה - אם קיבלתם הודעה על הרשומה במסר או בדואל, או אם לא, והייתם אמורים, אנא הודיעו. יש לי יותר משמץ של חשש שלא יצאה הודעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)