יום בילוי בסנטה ברברה

בראשון יצאנו לטיול אזורי בעיר החוף היפה סנטה ברברה. הנסיעה לא ארוכה, בסה"כ כשעה מהבית ומגיעים לסביבה שונה, של עיר קטנה באווירת חוף נעימה. השמש האירה ברוך מחמם והיה נעים וכיף.
הדרך עברה בכיף, כשאיי התעלה היפים שמול החוף מקשטים את קו האופק של האוקיינוס. לקראת ההגעה קולטת האישה שלט גדול על אחד הבתים: Moving Sale, שמשמעו לפי עולם המושגים שלה: "מוכרחים מייד לעצור כי בטח יש מבצעים מטורפים ושווים"

יורדים מהאוטוסטראדה ונכנסים לראות. ערימות של דברים עתיקים יותר ופחות, במחירים גבוהים יותר ומאד: חתיכת שער מפורזל וחלוד, כורסה מהוהה, שידה סדוקה מיובש, כלי זכוכית במצב טוב למדי (הם לא ממש מתיישנים) ועוד ערבוביה של פריטים שונים ומשונים. אז להתרשמותכם – מבט קצר, כולל עדות לשימוש אפשרי בספר של נאבוקוב – ADA שאני לא מכיר.

המשכנו והגענו לכביש שלאורך החוף בסנטה ברברה. יחד עם מעט המכוניות, חולקים את השימוש בכביש אופניים, רולר-בליידס, כרכרות דיווש משפחתיות ל-2, 4, או 6 (ראו תמונה).

 

לאורך כ-1.5 ק"מ, על במשטח שבינו לים יש מין יריד דוכנים של אומנות למיניה: ציורים, צילומים, הדפסי בגדים, פסלים מגוונים וכד`.

 

מין מובייל שבשבת שהגופים מסתובבים ברוח:

דמות ציורית שמנגן להנאתו בחליל ומציע שלל פסלונים חמודים למכירה:

אחד מצא שיטה מעניינת ומשתמש בגרוטאה שלו כבאסטה לערימת הקשקושים הממורטטים שעליהם פרנסתו:

 

עברנו באיזור הרציף בחיפוש אחר נק` המידע לתיירים, שנמצאה דווקא כמה מאות מטרים משם, אבל יאכטות דווקא היו לרוב, יחד עם לא מעט מזללות מלאות אנשים:

החנינו, ואחרי שלקחנו מפה מקומית עם סימון האטרקציות, והתחלנו בהליכה לאורך הכביש בראשי של הדאון-טאון. הרחוב תוסס, מלא בתי קפה, חנויות יפות ומעוצבות והרבה מטיילי מדרכות כמונו. נהנים מהשמש, מהצבעים היפהפיים של הרחוב, ואני מצלם להנאתי:

בתי קפה, בארים, מזללות  ומסעדות מלאות אנשים מפוזרות לאורך כל הדרך:

 

גלריה יפהפייה שכוללת תכשיטים בעיצובים מרתקים (מעוררים את החשקים של האישה) ותערוכה מפוארת של פסלי אבן מזימבבואה. אחרי קבלת רשות צילמתי המון, אז קבלו טעימה. למכורים תגיע המנה העיקרית בנפרד.

בקצה העליון של הרחוב ממוקמת הספריה, שבה אנחנו מסתפקים בהצצה (ומקנאים בשמו של עם הספר), מתרשמים מהספרומט – מתקן החזרת ספרים

 

ממנו ישירות  למבנה מרשים ובוהק בלובנו של בית המשפט המחוזי. החוץ היפה אפילו לא רומז על הפנים הססגוני והמקושט לתפארת. ציורי קיר, מוזאיקות בסגנון מזרח תיכוני, דלתות עץ מרשימות, ובכלל – מראה שמשרה תחושת חביבות יותר מאשר הוד ויראת המשפט. להלן מבחר רשמים ויזואליים:

תקרת המגדל מהבפנים

חדר מדרגות אחד

חדר מדרגות והשני

והשלישי, הלולייני המרשים

ומסדרון ארוך

ואולם המשפט המרכזי

עולים לראש מגדל השעון, משם יש תצפית פנורמית יפהפייה על כל הסביבה. אז קבלו דוגמית:

 

על המבנה יפה שממול, המשמש את התובע הכללי, חרוטה כתובת שמצאה חן בעיני:

"Law is the voice of the people.

Justice makes it heard"

משם למוזיאון האומנות הצמוד, המכיל אוסף צילומים מאירופה, ציורים ידועים יותר ופחות ובהם אוסף של כ-30 מיצירות פיקאסו. בעיני מצאו חן רק כמה רישומים יותר ריאליסטיים (לא מתעכל לי בקלות).
בקומה למעלה תצוגה של אומנות אסיאתית, שגורמת לי להרהר עם ערכה של אומנות זו, שבה כל הדמויות המצוירות והמפולסות בעלות אותה הבעה מאובנת ואטומה.
אין צילומים לא כי אסור אלא כי חיסלתי את הבטרייה של המצלמה, אבל אין ממש מה להצטער.

עברנו לעוד בניין, שבו תצוגה נוספת של כתבי יד עתיקים ואורגינליים, ופה כאב לי שאין לי מצלמה, עד שגיליתי שהמקום כבר נסגר. לא נורא, יש תירוץ לעוד ביקור.

הלכנו לאיטנו חזרה במורד הכביש הראשי, נהנים מנוף עירוני תוסס אף יותר בשעות אחה"צ, אבל מבחינים גם בכמות הומלסים לא זניחה שממוקמים עם ערימות מיטלטליהם הסמרטוטיים על ספסלי העיר. משם חזרה לאוטו והביתה.

כיף של יום עם הרבה טעם של עוד.