בארטלבי+בניטו סרנו / הרמן מלוויל

הוצאת תרמיל – 1988, תרגום דפנה לוי ואברהם רגלסון (בהתאמה)

הרקע

יש אצלי מין עניין מביך ומטופש, בו ספר יושב לי בראש הרבה שנים, מחכה להזדמנות להיקרא. בינתיים, שמו של הסופר הופך מין מכר ותיק, ובעצם נותן תחושה של מוכר ומומלץ, למרות שבעצם עדיין לא קראתי משלו כלום. ואז, נקרית הזדמנות ולידיים נופל ספר נוסף של אותו סופר, והוא נאסף ונרכש.

השטות הזו קרתה לי עם כמה ספרים וסופרים, אז כנראה שיש בה משהו שמאפיין את הרכישות שלי. כמובן שאין על הנטייה הזו להעיד על הספרים עצמם או הסופרים.

הרמן מלוויל מוכר לרוב חובבי הספר מיצירתו המוכרת ועטורת הפרסים מובי-דיק. אותה טרם קראתי, אבל כשהזדמן לי הספר בארטלבי/בניטו סרנו משלו, חשתי מין צורך לנסות אותו.

העלילה

הספר מורכב משתי נובלות: הראשונה - בארטלבי והשנייה – בניטו סרנו.
תקציר, כדי לא להתאמץ, מועתק מתוך הכתוב באתר בוקספר:

• בארטלבי: סיפור פשוט וקורע לב על אודות כתבן עת מעתיק בלשכת עורכי דין בוולסטריט שאף אחד לא יודע מאין הגיע אבל כולם יודעים לאן הוא יגיע.
• בניטו סרנו:ספינת עבדים כושית מובלת על-ידי הכושים שהשתלטו על הלבנים האדונים. מרתק, כמו סיפור בלשי.

חוויית הקריאה

הנובלה הראשונה, המספרת איך בעצם מתומרן העו"ד להתנהגות שלא מתאימה לו באמצעות שילוב של נימוס מחד, רגש חמלה מצד שני, לקבל התנהגויות וחוסר שיתוף פעולה של בארטלבי, המועסק אצלו בתחילה באופן חרוץ בקיצוניות ובהמשך ללא כל תועלת תוך סירוב למעשה לבצע כל משימה שהיא.

זה לא היה מתאים לימינו, שהרי בחור כמוהו היה די מהר מוצא בנימוס החוצה מהמשרד בו התנחל, אבל המנגנונים הנפשיים המופעלים על העו"ד היו עשויים בווריאציה שונה לעבוד גם כיום.

הנובלה השנייה, שלפי הפרטים על הכריכה נראית מבטיחה למדי, נכשלת כבר בעמודים הראשונים, הודות לתרגום קטסטרופאלי מבית המדרש הישן בו ניסו להחיות את השפה העברית ע"ח יצירות ספרותיות, תוך ביצוע ניסיונות תרגומיים וכיוונים מילוליים שנכחדו זה מכבר. אז מעבר לכמה עמודים בודדים לא המשכתי, אבל כדי להבהיר ולהעביר משהו מטעם התרגום להלן כמה ציטוטים אקראיים:

"עם השגת ראייה פחות מרוחקת, הספינה, כשנראתה במובלט על שולי טורי-הגלים המעוגלים, שגוון-עופרת להם, בעוד קרעי ערפל פה ושם עוטים אותה כמרטוטי פרווה, הופיעה כמנזר מסוייד ללובן לאחר סופת רעמים, כגון זה שאפשר לראותו מתנוסס על איזה כֵּף קודר בהרי פיריניאה." (עמ` 64)

"כשלבסוף נקשרה הסירה בוו שמתחת לחרטום עד לסמוך לכניסה באמצע הספינה, נתגרדה תחתיתה, בעוד היא מרוחקת כדי כמה אצבעות מן הקליפה, בצרימה, כמו על אי אלמוגים משוקע. נתגלה כי זו חבורה ענקית של שבלוּלֵי-ים, מאוגדים כדורים-כדורים, שהם מדובקים לצידה של הספינה מתחת למים כזַפֶּקֶת; סימן לאווירים מכזיבים ועונות-שקט ארוכות עברוה אי-שהוא באלו הימים." ׁ(עמ` 66)

""זה מאה ותשעים יום"-פתח הספרדי בלחישתו הצרודה – "שזו הספינה, מקוּצנת יפה ומאוּנשת יפה, בתוספת נוסעי-תא אחדים – כחמישים ספרדים בסך-הכל – הפליגה מבואנוס-איירס בואכה לימה, עם מטען כללי, תה מפארא גוויי וכדומה – ו-" – בהראותו לפניו – "זה חבל-הכושים, אשר עכשיו אינם יותר ממאה וחמישים, כפי שעיניך רואות, אך אז היו מונים יותר משלוש מאות נפש." (עמ` 75)

תרגומים כאלה אני לא שורד, ולולא התרגום של בארטלבי ע"י דפנה לוי, שהיה עדכני הרבה יותר, הייתי אולי נוטה להאשים את המקור. נראה שמלוויל כתב אחרת. אחפש בפרויקט גוטנברג, אחרי שארגע.