זה השרביט השני שאני מקבל. עם הראשון לא ממש הבנתי מה לעשות אז זנחתי אותו עד שכבר היה לא לעניין להמשיך. לא נורא, מקווה שנסלח.
את זה קיבלתי מסוקי דה יו, אותה אני מכיר פה בתפוז שנים רבות, עוד לפני שהתגייסה. נכנסנו לתפוז לפורום ספרים בערך יחד, היא תיכוניסטית ואני קשיש (במושגים שלה). היום הבלוג שלה הוא אחד המקומות שאני פוקד קבוע, בכל התראה על משהו חדש שהיא מעלה.
אז הפעם החוקים ברורים, אז קל הרבה יותר:
[ 1 ] שים לינק לבלוג של מי שתייג אותך ופרט את החוקים ברשומה בבלוג שלך.
[ 2 ] שתף את הקוראים ב-7 עובדות אודות עצמך. בהמשך.
[ 3 ] תייג 7 אנשים בסוף הרשומה ע"י השארת שמם ולינק לבלוגים שלהם.
[ 4 ] הודע לאנשים שתייגת ע"י השארת תגובה בבלוג שלהם.
[ 2 ] שתף את הקוראים ב-7 עובדות אודות עצמך. בהמשך.
[ 3 ] תייג 7 אנשים בסוף הרשומה ע"י השארת שמם ולינק לבלוגים שלהם.
[ 4 ] הודע לאנשים שתייגת ע"י השארת תגובה בבלוג שלהם.
נראה פשוט, רק שעובדות יכולות לשעמם, והרבה מהפיקנטיות כבר העליתי במיני שאלונים משונים בשנים הרבות כאן בתפוז, ונראה שאת רובן אתם מכירים. ובכ"ז
- אוטוטו יום הולדת, ואני ללבד. מבאס אבל אתגבר. רשומה ארוכה ונפרדת בטח אפרסם בנושא, אז לא אעיק כאן בעניין. אבל גם אי אפשר להתכחש שיש גם כיף בלבד.
- אני מסתובב עם חזה נפוח בגאווה כבר כמה ימים. הפרויקט להובלת מפעל קליפורני למצוינות זוכה לשבחים מכל סוג. מחמם לב. עכשיו האתגר הוא למנף את הפעילות ללקוחות אחרים וזה בהחלט לא פשוט ואינטואיטיבי.
- הילדים מתבגרים לי מהר מדי. לא מספיק למצות איתם את הזמן החולף, למרות שבהחלט אני משתדל. מקווה שהתחנונים לבן, שיעזור לי לחזור לרכב על אופני ההרים יפתו אותו מספיק כדי שנחזור לפעילות המשותפת הזו שכ"כ אהבנו והזנחנו.
- אני לא עומד בקצב של עצמי. בהתחלה הייתי צריך להתאמץ למצוא רעיונות לכתוב עליהם כאן. נראה שהסכר נפרץ, וכל מה שחסר זה זמן. רשימת הנושאים מתארכת ובצנרת כ"כ הרבה שמתחשק לי לכתוב עליו. הייתי חושב שזה מסימני הבגרות של הגיל, אבל קורא אתכם והרבה מכם צעירים ממני בהרבה, אז אולי זה לא קשור
- בחג מתן תודה אפיתי שוב פוקאצ`יה נפלאה שהזכירה לי כמה זה כיף ושממש כדאי שאחזור לאפות הרבה יותר. ריח הבצק ומרקמו וריח לחם שזה נאפה זה מהריחות היותר משכרים שאני מכיר.
- התחביב העיקרי שלי הוא קריאת ספרים (כאילו שלא ידעתם), רק שישנה איתו בעיה – הוא תחביב די סוציומאטי. אתה עם עצמך, וגם קריאה בצוותא היא הרבה לבדים ביחד. מזל שהפורום, הקומונות והבלוגים שוברים את הלבד הזה. כמה נפלא שהמציאו אותם.
- מכיוון שיש לי זיכרון מצוין לפרטים שוליים ומיותרים יש לי אוסף עובדות בלתי נדלה שאני שולף כל פעם לפי בקשה. עדיין מצליח להפתיע את האישה בעובדות חדשות מעברי הסוער. אז אחת קטנה להדגמת העיקרון (אחת שכמעט גרמה לבן שלי להיחנק מקולה) – בילדות אהבתי מאד נמלים. הייתי צופה בהן שעות בתקווה להיהפך לחרוץ כמאמר המימרה הותיקה. הייתי מאכיל אותן בכל מיני זירעונים שהייתי לוקח מהמטבח או שהייתי מלקט מצמחי החצר. פעם ניסיתי להאכיל אותן בכדורי סדיסטל נגד שלשול ששברתי עבורן. לא נרשמה התלהבות..
ועכשיו אעביר הלאה לכמה מהבלוגרים שאני אוהב לקרוא:
אחרים יקבלו הזדמנות אחרת או שיסלחו לי על ההנחה שרק זה היה חסר להם, אז מאהבתי חסכתי להם את הטרחה
שבוע טוב ויום נעים לכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)