בדאון-טאון של LA

ביום שבת, אחרי שביליתי עם הצעירים בתערוכת המכוניות שממוקמת בדאון-טאון של LA, החלטנו לממש תוכנית ישנה, שמשום הזמינות הגבוהה שלה דווקא הוזנחה. מסתבר שיש עוד היבטים להזנחה של המובן מאליו.

בקיצור, אחרי ביקור עם הצאצאים בתערוכת המכוניות הבנו שאין בעיה אמיתית להגיע לאזור, וגם חניה יש די בשפע. אז קמנו לנו בבוקר המאוחר, אכלנו ארוחת בוקר, התייאשנו מלהעיר את הבכור, אספנו את ספר התיירות שקיבלתי מתנה כחלק מקנייה באחד ה- Garage Sales, ויצאנו לסיור. על הכוונת הצ`יינה טאון והעיר העתיקה של LA – המקום שבו נולדה העיר.

הצ`יינה טאון, שהינה למעשה מקבץ של רחובות די קטנים, נראתה כמקום מאד לא צפוף כשהגענו. גם חניה קלה וזולה מצאנו, אז יצאנו לשוטט.
בתור רושם ראשוני – המקום נראה ממש לא מזמין סיורים תיירותיים מכל סוג שהוא. די מלוכלך, מדרכות לא רחבות וכללית, אין לוק אטרקטיבי, למי שמחפש דווקא אטרקטיביות ויזואלית תיירותית.
נכנסנו סתם לאיזה חנות מסקרנת, של המוני מוצרים סיניים שאת רובם לא הצלחנו בכלל לזהות. גם צילמתי קצת בהיחבא, בשביל הזיכרון. האדון המבוגר דווקא דיבר יפה אנגלית, אז התעניינו איפה אפשר לאכול משהו אותנטי. הוא נתן לנו הנחיות למקום קרוב שהוא המליץ ולשם פסענו.

ככה נראתה החנות

נכנסנו. המבחר נראה מבטיח ומסקרן, וכמות המקומיים הסיניים שבמקום נתנה לנו ביטחון שהאיש לא המליץ על המקום הקטן והמסכן של איזה חבר שלו.

המסעדה במראה הכללי


אחרי תהייה מסביב, בהייה בשלל ההצעות שעל הקיר והצצה למגוון המאכלים המוצגים, ליקטנו כמה סלסלות של דים-סאם ועוד שתי גיגיות מרק מקומי. הסלסלות הוגשו מיד, ומרוב רעב וסקרנות שכחתי לצלם את המראה המרהיב. רק אחרי שחיסלנו שתיים נזכרתי לצלם את המנה השלישית והמסקרנת: מין עטיפת עלים מאודים שבתוכם משהו שכמובן לא ידענו. הפתעה. אבל המראה היה בהחלט מעורר, אז כבר לא שכחתי וצילמתי את המנה לשיפוטכם:


הסתבר שבעלים היו מין גושי אורז דביק וקצת יבש ובתוכו מגולגלים חתיכות בשר קצוץ. בהחלט טעים.
ההמשך היו גיגיות המרק שנראו יפות והיו טעימות בהתאם. לסיים לא הצלחנו, אבל ככה זה נראה:

האחת:

השניה:


עוד קנתה אשתי שני מיני קינוחים – הראשון, מין גל דביק של קורנפלור לבן בטעם מוזר ומעניין אבל לא נורא טעים, והשני אותו ג`ל רק במבע חום עכור עם גושישים חומים כהים שהתגלו כמין שעועית או עדשי מאש. טוב, זה ממתק השעועית הראשון שלי, ובתור שכזה דווקא הפתיע לטובה.

בבטן מלאה עשינו דרכנו בנינוחות לאזור שנקרא Pueblo de Los Angeles, מתחם זעיר שממנו צמחה העיר כולה. הרחוב הקטן כולל מבנים ארוכים שמשמשים כיום למסעדות ולמבני אטרקציות שונים של גלריות ועסקים בסגנון. בין הבתים, לאורך הרחוב יש את השוק המקסיקני, שרובו חנויות פריטי תיירות שמזכירים בסגנונם את השווקים של העיר העתיקה ודליית אל כרמל. המקום שוקק אנשים שמדברים ספרדית הנהנים משפע המזללות והמסעדות במקום, שמהם ניתן להבין שהמזון כנראה אותנטי למדי.
אז להנאתכם, כמה רשמים ויזואליים להקל על עומס המלל:

בקצהו השני של אותו רחוב מין גן עגול ויפה שבו שלטים המסבירים את מהותו של המקום, שפע דוכנים (שוב) ושתי להקות שמופיעות לקהל תמורת טיפים שנאספים בגמר ההופעה כמקובל.
האחת הייתה באמצע מופע, אבל לא מצאנו עניין להיתקע בהאזנה, אז המשכנו לבניין ממול שנקרא מלון פיקו, שהיווה אטרקציה תיירותית בולטת בהיותו מלון מפואר שנבנה בסגנון איטלקי. היום המקום משמש בעיקר מוזיאון, והצצה בפנים גילתה שמלבד תצוגה היסטורית (כל החשובים שהיה להם חלק בבניית המקום) יש גם מעין "מכולת" בסגנון די עתיק ומפואר לזמן ההוא וכמה מוצגים שהיוו משהו מעין יקב הבית. יפה.

מבט מבחות על הגן, האשוח היפה והעץ הענק המרשים והמקושט:

שלט הציון לרחוב ומהותו

התצוגה ההיסטורית שבמלון

יצאנו שוב לכיכר וחוץ מזוג שתיקשר בשפה בינלאומית, ראינו את הלהקה השנייה מתכוננת להופעתה. משהו הקשור למקורות אינדיאניים, רק שההכנות נראו רחוקות מסיום, אז לא חיכינו לחלק האומנותי האמיתי. ככה זה נראה:

ללא מילים

הלהקה בהכנות, כולל כל התחפושת:


ממשיכים חזרה בסיבוב לכיוון הצ`יינה טאון, נכנסים לעוד חנות מרתקת. האישה מחפשת חומרים לסושי (אורז ואצות, ולמה להיות קטנוניים ולציין שסושי זה דווקא יפני, כי היה להם), ואני ניצלתי את הזמן בהתבוננות בשלל צנצנות בג`ינסנג השונות, הג`ינג`ר, פטריות שונות ומשונות ועוד מיני סחורות תמוהות, וגם הצלחתי לצלם קצת מבלי שישימו לב, כי הם לא נראו לי כמשתפי פעולה עם הסקרנות הישראלית שגיליתי.


עוד סיבוב מגלה לנו רחבה שנראית כמו שיובאה ישירות מסין. ומכיוון שלא הייתי בסין עצמה, אין לי מושג אם זה לצרכי תיירות או שזה נראה אוטנטי. אז להתרשמותכם:

ומכאן, חזרה לאוטו והביתה.