ביום שבת נסענו סופסוף לבקר במתחם הענק של מוזיאון גטי. אבל אל קיומו של פול גטי נודע לי כבר בערך בשנת 1976. אז, רגע לפני שיצא ספר השיאים המהודר של גינס, קיבלתי לידי ספר שיאים אחר, שריתק אותי שעות רבות. הייתי מוקסם משלל עובדות קיצוניות על החיים של האדם על כדור הארץ, ושיננתי בהתלהבות רבה לא מעט מהעובדות (שחלקם נראו לי בלתי סבירות והתגלו כנכונות, וחלקן נראו כנכונות והתגלו כלא מבוססות בהמשך).
ובכן, אותו גטי, איש שצויר אז באותו ספר כיצור אנושי גרום ומחודד אף, מכוער למדי, היה בימים ההם האיש העשיר בתבל. זוכר שהונו אז הוערך במספר אסטרונומי מרובה אפסים, שנדמה כמשהו (מאותו זיכרון עמום) שבקרבת 54,000,000,000$. לכל הדעות זכום עצום, במיוחד בהתחשב בערך הגבוה יותר אז של המטבע האמור.
ובכן, גטי זה, שעשה את הונו מנפט, ואח"כ התרחב לעסקי הפיננסים, אימץ לעצמו מנהג נחמד – הוא רכש בכמויות יצירות אומנות. כל מה שאהב אסף אליו. וכך צבר שפע אומנותי מכובד משלל תנובתם של אומני אירופה והעולם מהמאות הקודמות והלאה.
משהלך האיש לעולמו, הותיר אחריו צוואה בה הנחה את השארים להקים מוזיאון להציג את שללו המפואר, לתפארת שמו בדורות הבאים.
למרות שלל המבנים שהיו ברשותו, לא נמצא אף לא אחד המתאים להסבה למוזיאון שיאכלס את השפע. אז התארגנו חבר הנאמנים של הקרן שהשאיר לנושא, רכשו הר או שניים, ערכו תחרות בין ארכיטקטים לבניית מתחם ראוי, ובחרו בסוף בארכיטקט מוכר, שברזומה שלו כבר היה תכנון של מוזיאון או שניים.
האיש, שעבר לגור במתחם בכל שנות בתכנון וההקמה (סה"כ 13), חי את המקום והקים קומפלכס לתפארת, שצופה ממעל על העיר לוס אנג`לס מזווית יפה, ומרשים בכל קנה מידה.
למקום מגיעים ביציאה מה-Free Way – 405, חונים בחניון הצמוד שבתשלום, ותמורת 10$ של דמי החניה זוכים ליום ביקור שלם וחינמי לכל בני המשפחה.
למתחם עולים ברכבת קצרה שנוסעת על דופן ההר מעלה. בהגעה מקבלים מפה, ומדריכים רבים מפוזרים בכל מקום. הצטרפנו לסיור שיצא, בו מדריכה חביבה ואנרגטית הסבירה באריכות (יתר) על קורות בניית המתחם ותכנונו.
כך למדנו שבמתחם שולטת זווית של °22.5 שנגזר משני קווי רכס גיאולוגיים של המתחם. עוד למדנו שלשם הקפדה על הבניה בזויות הנ"ל הוקצה מודד אחראי על העניין.
עוד למדנו שיחידת השטח של 3ft x 3 ft המופיעה על הרציפה, על הקירות ובכלל בכל, נובעת הצורך האנושי במרווח – זה המידה המקובלת לתחושת נינוחות בין אנשים העומדים יחד בנינוחות, ללא תחושת צפיפות. ניתן במקום לראות את המידה במופעים רבים (כפי שתיווכחו בתמונות).
בהמשך, כשהתעייפנו מההסברים הארכניים ברוח הקרירה, והצעירים הראו סימנים של אבדן ריכוז וסבלנות, התנתקנו מהסיור ונכנסנו לסייר במתחם. מאות תמונות ופסלים במקום, מציגים בפנינו את טעמו של גטי. לא מת על הטעם שלו, ולא מעט ציורים שלא אהבתי תלויים שם, אבל גם הרבה ציורים יפהפיים של אמנים ידועים כמו דגה, סזאן, רנואר, ואן-גוך, גוגן ורבים אחרים.
אחרי סיור לא קצר באולמות התצוגה יצאנו להתרשם גם מהגנים שבחוץ, נהנים מהפריחה ומהגננות המושקעת, ומהנוף המהמם (אם כי מעט ערפילי) שנשקף מלוס אנג`לס עד האוקיינוס.
אחרי שמיצינו ליום אחד את ההנאה מהמקום, ירדנו ברגל חזרה לחניון, מוותרים על ההמתנה הארוכה לשירותיה של הרכבת הצפופה, ויורדים ברגל בכיף לבחור לעצמינו מסעדה חביבה לסיים בה את הערב (סושייה מקומית שממנה לא הבאנו הפעם עדויות מצולמות).
אז להלן אוסף צילומים נרחב מהמקום וסגנונו, כשפה ושם הסברים קצרים על המקום והתמונה:
גם ההר ממול הוא חלק מהמתחם
המבנים מחופים אריחי אבן של 3x3ft
מודל המתחם מפלדה
ומזרקת מסלעה יפהפיה
וכמה תמונות מתצוגת הציורים שבפנים
והמוכרת של ואן-גוך
ופסל "אפיפיורי" מעניין על הגג
ופסל מוזר נוסף
וקצת מהנופים שממרפסות המבנה
ובדרך למטה לגינה
פסל יפהפה
וקצת ממגוון הגינון במקום
וכמה צמחים ופרחים יפים
עצי מתכת ועליהם מטפסים
בדרך חזרה - תמונות אחרונות
ועוד הרבה התמונות - באלבום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)