יום רביעי, 25 במרץ 2009

פסיכומטרי

לפני כמה ימים כתבה רחלה-של-הצאט ידידתי, רשימה קצרה שהזכירה שבִיתהּ חווה בימים אלו את התהליך הכואב והארוך הנקרא "הכנה לפסיכומטרי", שכל סטודנט או בוגר מוסדות השכלה בעשרות השנים האחרונות חווה.
כבר שנים שיש לי דעה די מגובשת בנושא, אבל זו הזדמנות לנסח אותה במסודר ולשתף אתכם בדברים.
רקע אישי
אתחיל עם העובדה שצריך היה להיות לי יחס חיובי למדי לכל אותן בחינות. הרי בזכותן הצלחתי להיכנס לטכניון ללימודים. כפי שסיפרו לי אז פקידות מדור הרישום, לולא הציונים המאוד גבוהים באותה הבחינה, לא היה לי סיכוי להתקבל. בימי הלימודים בתיכון הייתי עסוק בעניינים אחרים, ולבגרות התייחסתי כמשהו שצריך רק לעבור. לכן בשקלול הנתונים לקבלתי, נקודת האור החיובית הבולטת שבבחינה זו, הטתה את הכף לכיוון הנכון מבחינתי.
אני זוכר שלצורך אותה הבחינה, העברנו בין החברים את העותק המהוה של הספר האדום לתרגול מיומנויות והיערכות לבחינה, מתוך כוונה שהלם הבחינה לא ישתק את יכולותינו (לאלו שלא היה להם ניסיון במבחנים כגון אלו, או לאלו שחלודה רבה התיישבה על תאי מוחם בשירות צבאי ארוך ובלתי מאתגר אקדמית בעליל).
רקע כללי
מאז שעברתי אני את התהליך, הלך העניין ותפס מימדים אדירים. תעשייה שלמה של "הכנה לפסיכומטרי" צמחה. בהתחלה היה זה בהתפתחותם של מכוני הכנה עצמאיים שצצו כפטריות אחרי הגשם, מבטיחים ציונים מפליגים (או קורס נוסף חינם, ועוד אחד, ועוד כמה שיידרש עד שיצליח המתכונן או שיישבר). בהמשך, כשראו המוסדות האקדמיים כי טוב, גידלו מכוני הכנה מטעמם, מכינים את הסטודנטים לעתיד למבחני המיון שלהם עצמם.
לשם תזכורת, מטרת אותם מבחנים לסייע בידי המוסדות האקדמיים למיין את הסטודנטים לפי מידת התאמתם ללימודים אקדמאיים, כך שקבלתם ללימודים במוסדות שתפוסתם מוגבלת תהיה כזו שתאפשר מראש לנסות ולקבל את אלו שסיכויי הצלחתם גבוהים יותר.
למה זה טוב
ישנה בעיה אמיתי בארץ, שבאופן כללי הינה בעיה טובה – המוני מועמדים טובים מתדפקים על דלתות המכללות והמוסדות האקדמיים, מנסים לרכוש השכלה לרווחתם האישית ולרווחת המשק הישראלי כולו, רק שיכולת ההכלה של המוסדות נמוכה הרבה יותר מהדרישה (כמה חבל). לכן נדרשות מערכות מיון טובות ע"מ לקבל באמת את הטובים ביותר והמתאימים ביותר.
הסתמכות העבר על ציוני בגרות, שרובינו יודעים כמה מוטים היו (כשבתי ספר דאגו להצלחת תלמידיהם בכל מחיר, גם במחיר המוסרי של סיוע בבחינות והעלמת עין מהעתקות), לא היו כצפוי מספיק טובות, ונדרש מנגנון יותר אובייקטיבי, כזה שאי אפשר לטעון לגביו שיש בו אפליה, שמישהו אשם בהטיה וכיו"ב. זה פתר למוסדות חלק מהדילמות והוויכוחים.
אותו מנגנון מנופח גם עזר למוסדות לכסות במעט על גירעונותיהם, כשמוסדות ההכנה האלה מהווים מקור הכנסה לא אכזב. מה רע מבחינתם בקיומה של פרה חולבת כזו, שתעריפיה אינם כפופים לפיקוח, ההוצאות האקדמיות נמוכות כי הקורסים מפוצצים והסגל צעיר וזוטר וזול?
אז למה לא טוב
המטרה המרכזית
קודם כל, נראה שהרעיון המרכזי של כלי מיון אפקטיבי ואובייקטיבי הלך לאיבוד. הרי הבחינות אמורות לשאול הרבה שאלות שמייצגות משהו הקשור לרמת האינטליגנציה. כשמתאמנים על פתרון שאלות כאלה, שוב אין הבחינה מצביעה על אינטליגנציה כי אם על טכניקה נכונה לפתרון שאלות מהסוגים האמורים.
למה הדבר דומה – נניח שהיינו נדרשים לבחון את היכולות הספורטיביות של אדם. לשם כך היו ממציאים סט תרגילים מצומצם לבחינת אותה יכולת. אם אנשים היו מתאמנים על חיזוק השרירים הספציפיים לאותו מבחן, לא היה יותר המבחן מייצג את היכולת כולה, כי אם רק את היכולת המוגבלת להצליח באותו מבחן.
וחזרה לעניינינו – אימון אינטנסיבי בפתרון חידות גיאומטריות (מטריצות למשל) ישפר את היכולת הספציפית הזו, אבל לא יצביע על היכולת האינטליגנטית הכללית.
בנוסף, שוב אין הפילוח הנורמאלי כבעבר של התוצאות. אם פעם היה נניח ממוצע הציונים 550, הרי שהיום הוא 650 (ציון שהיה שייך פעם לעשירון העליון), כך שהרזולוציה האבחונית יוצאת נפגמת.
ובנוסף, גם גדלה מידת חוסר השיוויוניות, שהרי לא כולם יכולים כלכלית לאפשר לעצמם השתתפות באותם קורסים יקרים. כך יוצא שגם האינטיליגנטים והמוכשרים מבין אלו שלא נולדו למשפחות אמידות, מוציאים ציונים "בינוניים" בסטנדרטים של היום, דבר שמקשה עליהם את הקבלה וההשתלבות באותם מסלולים נחשבים ומבוקשים, שלהם הם באמת מתאימים.
ההשלכות
התמונה העכשווית, של עשרות אלפי סטודנטים לעתיד מבזבזים זמן יקר וארוך וכסף רב על לימודים מתישים ואינטנסיביים שאינם מקדמים אותם לשום מקום מלבד אותה הבחינה, היא מעוותת ומטופשת. הרי לאף אחד מאותם מתכוננים לא יועיל לדעת לפתור את אותן חידות צורניות רגע אחרי הבחינה. גם הפרק "העשרה לשונית", יהא שמו אשר יהא, שבמסגרתו משננים המתאמנים שלל מילים "חריגות" ונדירות שבשפתינו, אינו מעשיר את השפה באמת אלא מכשיר את המתאמן לענות על השאלות בסגנון "מהי אלונטית?" וכד`. את הזמן והממון הללו היו יכולים לנתב למשהו יותר מועיל ומעשי, שגם יתרום להצלחה עתידית אמיתית בלימודים. והאבסורד של השתתפות חוזרת בקורסים עד להשגת "700 ומעלה" כמובן שמעצימה את האבסורד.
ונקודה נוספת למחשבה
הבחינות האלה, באופן קיצוני יותר מבחינות בכלל, נותנות דגש על מהירות ביצוע ולא על העמקה. אני מכיר יותר מאדם אחד שהינם מעמיקים, רחבי אופקים ובעלי חשיבה מורכבת ועשירה ברבדים, שהיו מתקשים לעבור בחינות כאלה. הרי אינם זריזים, הם מוצאים היבטים שונים לכל שאלה, ותמיד הבחירה המרובה (שאלון אמריקאי) אינה קולעת באופן מלא וראוי לצרכיהם במתן התשובה.
במצב מעין זה המוסדות מתמלאים בזריזים ויעילים על חשבון אלו המצטיינים בהעמקה וחשיבה מורכבת. מזלנו שבעבר לא היו הבחינות נהוגות, כי לא היה שום סיכוי שיצחק רבין או חיים ברלב (זוכרים כמה איטיים היו?) היו מצליחים לעבור את אותן בחינות, ובטח שלא לטפס כ"כ גבוה במערכת.
ולסיכום
יש המון היבטים שליליים לגולם הענק הזה שנוצר בארץ. היה מוטב למדינה כולה אם היה נמצא לו תחליף הולם ונכון. רק חבל שלא נראה סיכוי באופק שזה יקרה, כי נראה שכולם נהנים מזה, ומפיקים רווחים אדירים מהמערכת המיותרת. כמה חבל שהמדינה כולה וכלל האזרחים יוצאים נפסדים. רק למי באמת איכפת?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)