אין לי אופי אפילו במיל

 לא יכול לפתוח את הרשומה אחרת. כ"כ קל לי להתפתות, שזה מביש ומביך ומבאס ומענג..

אז במה דברים אמורים? כבר הפרטים:

ובכן, ביום שישי, כשנחתי מטיסה מניו ג`רזי, ידעתי שבמקום הביתה אני קופץ לשכנים, חברים חדשים ומקסימים שהכרנו. האישה והבת הוזמנו אליהם לארוחת ערב. אני הצטרפתי ב-11:30 בלילה, וישר התקבלתי בצלחת מרק שעועית חמה וניחוחית. בדיוק מה שהייתי זקוק לו אחרי יום של בקושי נשנושים. ההמשך, בדמות עוף עם קוסקוס ופירות יבשים, ופלפל ממולא, היווה עונג שמימי לסיומו של יום מעייף.

ביום שבת, כצפוי, לא ממש הזדרזנו להשכים. גם המתבגרים. אז הציעה האישה שנלך לעשות מנוי לספריה. כן, גם נקפוץ למרתף שלהם, שם גילו לנו שמוכרים בימי שבת ספרי עודפים. לא יכולתי כמובן לסרב, ואחרי סיבוב שיטוט קטן בכמה מופעים שכונתיים של גראג`-סיילס, סתם כדי לרחרח אחרי מציאות, המשכנו לספריה.

כבר בדרכנו מהחניה למרתף, הבחנתי בכמה אנשים היוצאים משם, ושקיות בידיהם, מה שדי תסכל אותי. "בטח לא נשאר הרבה בשעה מאוחרת כזו", ישר חשבתי, מתבונן בידיים העמוסות ותוהה אילו מציאות אספו אלה שיכולתי אני למצוא..
נכנסנו בדלת שמובילה במסדרון קצרצר למין אולם לא גדול, נגיד בגודל של סניף סטימצקי בינוני, עמוסה במדפים עד לגובה 2 מ` הטעונים באלפי ספרים משומשים, ומחולקים לקטגוריות: קלאסיים, בדיון, ביוגרפיות, אומנות, מדע, מילונים וספרי עזר, מד"ב, פנטזיה, קומיקס וכיו"ב. שפע לא יאומן. והכול בסידור נוח לפי א-ב. מאחורי פרגוד יש מתחם שלם המהווה מחסן לחידוש המלאי במדפים אחרי כל מכירה.

האישה חטפה סחרחורת ועלתה לספריה. אני נשארתי למטה, מחטט קצת, מתעניין, מנסה לזכור את רשימת ה- Wish-List שלי ולראות מה אפשר לדוג.
מהפתיח הבנתם שתענית הרכישות נשברה באחת, כשאני מגיע לגברות הכבודות שבקופה, ותמורת שני ספרים בכריכה קשה של ברברה קינגסלובר (Pigs In Heaven ו- Prodigal Summer) ועוד אחד של פרנק מקורט (`Tis) בפורמט בעל אותיות גדולות למתקשים, נאלצתי להיפרד מ-3$ שלמים. ורק כי הייתי כזה קפדן ובזבזן, כי אם הייתי מחפש בין האלפים שבכריכה הרכה הייתי משלם רק 50c על כל אחר.

משיחה עם הגברות הסתבר לי שהם ניזונים משאריות של ספריות, ומתרומות של אנשים ומוסדות. ואם חשקה נפשי בספר מסוים אז אני מוזמן למלא פתקית קטנה וכשימצא המבוקש יתקשרו אלי. נכון כיף?

אז למרבה הבושה, מלאי הממתינים אצלי על המדף הולך וגדל, וכבר עובר את התחשיב של 9 שנות קריאה, בעוד שקצב הקריאה דווקא הולך ויורד. ועכשיו צריך לשוב חפוי ראש, כמו מתמכר שנפל, ולהתחיל את התענית מההתחלה. רק זה ממש קשה, כשהפיתוי נגיש כ"כ.

וכמה הצטערתי שלא הייתה עמי המצלמה, להעשיר את הרשמים בצילומים אותנטיים מהמקום ומהספרייה היפהפייה שמעליו. אבל מבטיח תיקון לטעות בשבוע הבא (ובטח עוד נפילה  )