לקראת פורים זה בדיוק הזמן להיזכר שיחסינו המשפחתיים עם המלכה המבוזה מהמקורות נמשכים כבר כמה שנים טוהבות. למעלה מ-6 למעשה.
זה התחיל עוד הרבה לפני, בתקופת פורים כמה שנים טובות קודם, כשהבן היה קטן, שרתי לו יום אחד תוך כדי ניגובו ועטיפתו במגבת כהכנה לנשיאה למיטה החמימה מהמקלחת היומית:
זה התחיל עוד הרבה לפני, בתקופת פורים כמה שנים טובות קודם, כשהבן היה קטן, שרתי לו יום אחד תוך כדי ניגובו ועטיפתו במגבת כהכנה לנשיאה למיטה החמימה מהמקלחת היומית:
אביבי יצא
מן המקלחת
עם הראש רטוב
ונזלת באף
ה"שיר" המטופש, בהשאלה על השיר המוכר בנוגע למרדכי היהודי (מרדכי יצר מלפני המלך עם לבוש מלכות וכטרת זהב..), זכה להתקבל בהנאה ובפרצי צחוק שעינגו את כולנו. השיר ליווה אותנו כחלק מהצחוקים המשפחתיים, ובתורה זכתה גם הבת הבת הקטנה להתאמה עבורה.
משגדלו קצת הקטנים ודי מיצו את השעשוע הטיפשי הזה, היה צריך להמציא חדשים. אז יום אחד נזכרתי בשיר ילדים מטופש נוסף, משהו בסגנון של:
ושתי הקרחת
ישבה במקלחת
בא אחשוורוש
וראה לה ת-תחת
מהבוגרים כאן בטח זוכרים את השטות, אבל לילדים האישיים שלי הוא היווה הפתעה מרנינה, שהפיקה מהם שוב צהלות וצחוקים מענגים.
אבל זה מיצה את עצמו די מהר, וגם לא רציתי לעשות צחוק מהעניין במתכונתו הראשונית, אז פצחתי בנאום בסגנון מליצי ורציני להחריד כשרוח הדברים הינה: "תחשבו רגע, מה חשבה אותה ושתי, שאנו כ"כ נוטים ללעוג עליה? מה הרגישה כשאחשוורוש הנכבד כך פורץ לה למקלחת, ללא התראה. האם חשה פגועה, או שמא משועשעת? האין לה רגשות אנוש בסיסיים שבגינם תיפגע קשות מהחדירה לפרטיותה?
וכך המשכתי בנאום, מפתח את הנושא לכיוונים "מעמיקים" של דיון בנפש האדם, מחלץ מהם צחוקים מקסימים למכביר.
עם הזמן, מצאתי את עצמי נדבק לנושא, שואל אותם מידי פעם "אם יצא איזה עדכון?" כשהם כבר מבינים לבד במה מדובר, אם קראו הודעה רשמית בעניינה באינטרנט, מפציר בהם לשאול את חבריהם מדי פעם, אולי הם יודעים משהו חדש בעניינה.
אבל חוץ משטויות, ומכיוון שאין טעם לחפור סתם, התחלתי לספר להם על דמותה של המלכה הזו, על שהייתה בעצם פמיניסטית במהותה וסירבה להשפיל עצמה לשם השעשוע של חבורת אווילי המלך הנפוח, שהיו שיכורים ובזויים. כך הפכה המלכה ההיסטורית המבוזה והמגורשת מהאגדה להרבה יותר מוערכת. ורק יחסי ציבור שליליים במיוחד של עדתנו הוציאו לה שם לא ממש טוב.
הרי בינינו, זה לא סיפור שיש לנו סיבה טובה מדי לגאווה בגינו, שבאמצעות תעלול נכלולי הצליח הדוד מרדכי להגניב את אחייניתו היפה למיטת המלך הנהנתן, ובכך להציל את עמנו מגזירות השר המוכשר אך הרשע ולארגן תלייה שלו ושל כל ילדיו.
וגם מצאתי מאמר מצוין של צופיה מלר המשבח באותה רוח את ושתי, ובאופן מלומד ורציני הרבה יותר ממני. אז מוזמנים גם. בהחלט שווה קריאה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)