האיש והחסה, וענייני אמונה

ביום שני בלילה, בסוף יום העבודה נסעתי לכיוון נמל התעופה של LA לעלות על טיסת לילה לניו-ג`רזי לפרויקט חדש שבו החלתי לעבוד בשבוע שעבר.

כדי להתארגן לטיסה, וכדי שאוכל להתקלח ולהתארגן, עשיתי מנוי יומי למועדות Presidents Lounge שבו אוכל להתקלח בבוקר אחרי הנחיתה בנמל היעד, ובינתיים להתחבר לאינטרנט, לאכול ולשתות משהו ולהתרווח לקראת הנסיעה. כשעמדתי מול הגברת בקבלה, מעכב אותה בשאלות בדבר האפשרויות השונות, נעמד לידי איש נמוך, חרדי בהופעתו מחזיק מזוודה קטנה ושקית ניילון ממנה בצבצו שתי חסות טריות וירקרקות. הוא הראה לה לרגע איזה כרטיס, לא התעכב ונכנס.

כעבור כמה דקות פגשתי אותו בפינת הקפה. הוא שאל אם אני ישראלי (מביך, המבטא מסגיר), וכך התחלנו לשוחח. הוא התעניין למעשי ביבשת, שאל על המשפחה, הזהיר מפני התבוללות ועוד מיני שאלות שונות.

כך גם סיפר שהוא עובד כמשגיח כשרות, ולשם בדיקת תוצרת חקלאית בקליפורניה הגיע לאזור. החסות שראיתי הן דוגמאות אותן הוא בודק במעבדה לראות אם יש בהן מיני מזיקים.

כשהבין שבכוונתי לחלל שבת לחזור הביתה ביום ו` מאוחר בערב, די הזדעזע, ואף הציע לי להעביר את השבת בביתו, וכך לחסוך מעצמי את העוון. הודיתי לו על כוונותיו הנעלות בהערכה אמיתית, אבל הסברתי שאני טס הביתה לבלות את הסופ"ש עם המשפחה, ושממילא אינני שומר שבת. השיחה התגלגלה עוד קצת הלאה בנושא, כשהוא מתקשה להבין מה המשמעות של אדם לא מאמין. זה ממש מחוץ לאפשרויות התפיסה שלו. הרי אולי יש שם משהו, אז מה איכפת לך? שאל בפליאה, לא מבין ממש שהיותו בעל תשובה, כדבריו, נגעה לביצוע מצוות אבל אמונה תמיד הייתה בליבו. היה לו ממש קשה לתפוס שזה לא עניין שאם רק מישהו יסביר לי אני אבין שיש שם מישהו למעלה, כי הרי בתורה הקדושה כתוב.

טענתי בפניו, שיש כאן שתי תפיסות עולם שבמהות לא ניתן לגשר ביניהן. לדידו, לעולם יש מנהיג על, הזה שיש לו תכונות, מאוויים, ויכולות – בקיצור, אלוהים, כפי שהם תופסים. אותו אלוהים משגיח אישית על כל אחד מאיתנו, נתן לנו את התורה הקדושה שהכול בה אמת ודבר אלוהים חיים וכולי.
הוא לא הצליח לתפוס שיש עולם שלם, לוגי לא פחות (ואולי הרבה יותר), שיש בו הכול מלבד אותו אלוהים בקצה, שממילא אין להם באמת מושג מה הוא, מלבד התכונות שהם מייחסים לו.

אח"כ התעניין בכאב בדבר הסיבות לאיבה בין דתיים וחילוניים. כשהגיע לארץ היה נדמה לו שיתקבל בפרחים במדינת היהודים, וכשלמד בישיבה 4 שנים (וזה המקור לעברית הלא רעה), לא ממש פגש חילונים משכילים שניתן להבין מהם משהו. הוא לא הבין מה יש לחילוניים נגד הדתיים, ולא עוד אלא שאף בחרו מפלגה שחרטה על דיגלה מלחמה בעדתו (שינוי כמובן).
אז הסברתי, כמיטב יכולתי שהניכור והאיבה מתבססים על כמה מישורים, ובגדול, הציבור החילוני מרגיש פגוע, מאוים  ומנוצל. ואלו עיקרי הדברים:

• הציבור החרדי מתייחס לתרבות שלהם כתרבות היהודית, ומי ששונה, כלומר החילונים, הם למעשה חסרי תרבות.
• לחרדים יש התייחסות שאינה מכבדת את החילונים במהותם. הם מתייחסים אלינו כ-"תינוק שנשבה" שיש להחזירו למוטב. לכן ישנם חוקים דתיים שברובם אוכפים ללא בחירה עקרונות דתיים על מי שלא כזה, ושאיפתם להחיל על המדינה את חוקי ההלכה. מאידך, החילוניים מעוניינים לחיות את חייהם ולאפשר לחרדים לחיות את שלהם, כמובן תוך שיתוף הוגן בנשיאת הנטל הלאומי (שכמובן, לא נתפס זהה, כי אצלם גם שימור הדת הוא נטל לאומי שעלי לדאוג לשאת)
• ההתייחסות לשירות הצבאי מאוד חורה לחילוניים. שהרי גם בימי התנ"ך השתתפו יהודים בהגנה על המולדת, עפ"י הצורך. הוא מייד ציין שהחרדים, עד כמה שיגיעתו מגעת, דווקא מעוניינים לשרת, ובתנאי שתנאי השירות יהיו תוך מילוי כל המצוות עפ"י ההלכה. אין לי מושג אם זה נכון, אבל איכשהו הבהרתי לו שבמדינה שלא כולם מקיימים את הדינים, מאפשרים בצבא לאכול כשר, לשמור שבת במגבלות מבצעיות, ולקיים את יתר המצוות, אבל ניתן היה להבין ממנו שהכוונה היא ליותר מזה – שהצבא כארגון יתפקד לפי כל הכללים – עד האחרון (לא הבנתי אם למשל מפקד חייב בתפילת דרך ציבורית לפני יציאה למבצע, וכיו"ב). בקיצור, אמרתי לו שלא חשוב למה, אבל זה נתפס כהתחמקות.
• עוד אמרתי, שבארץ נוצר מצב, שציבור שלם בוחר במודע בחיי עוני, ולכן נושא מעט בנטל המיסים. אולי בארה"ב אין משמעות לדבר, אבל בארץ קטנה כמו שלנו, שבה אחוז יחסית גדול צורך מהמשאבים הרבה יותר ממש שהוא תורם להם, מפריעה ללא מעט אנשים, ונתפסת כסחיטה דתית.

בהמשך, ניסה להבין מה המשמעות בכלל של להיות חילוני. הסברתי לו, שהיהדות הינה לאום. יש לנו היסטוריה, יש שפה משותפת, יש תרבות וסגנון עממי (למשל נטייתנו לפלפול, שבאה לידי ביטוי גם בשיחה שלנו אבל בעוד הרבה היבטים של וכחנות, חקרנות וסקרנות). שאנחנו גם נשענים, יחד איתו על היסטוריה של 5000 שנה, שבחלקה הייתה דתית, ובתקופות מסוימות לא ממש, או לא לגמרי, או אחרת.

מצאתי את עצמי מסביר לו, לפליאתו הרבה, שאני נמנע מלאכול לחם בפסח. אפילו לחמניות עם תו כשרות. אבל ספגטי כן. הוא לא הבין, אז פירטתי, שלערך של הינתקות מהרגלי מזון בסיסיים ומובנים מאליהם יש ערך, ואותו אני מכבד בהימנעות.

כך פירטתי את יחסי המיוחד לסוכות, ליום כיפור, לשבועות ולעוד חגים, משאיר אותו משתאה והמום על התופעה המוזרה של חגים ללא אמונה. "הרי בשבילך כל יום יכול להיות מתאים לחשבון נפש, אז למה דווקא ביום כיפור?" ותשובתי, שהיום הזה מצוין ע"י כל העם שלי, וגם לאורך ההיסטוריה, אז למה לבחור באחר? זה לגמרי טבעי לבחור ביום הזה, ולתת לו את פרשנותי החילונית. בכלל, היה לו מוזר ושונה לדבר עם מישהו חילוני שגם מבין למה הוא כזה ומה הסיבות להתנהגותו החילונית, ככזו המודעת היטב לעניין.

בד"כ אני לא נוטה להיכנס לדיונים כאלה, אבל הלבד בנמל התעופה היווה תמריץ לשיחה, שהייתה מעניינת למדי. אז עם התמיהות ונפרדנו בתקווה לשינה רצופה ככל האפשר.

ותודה ל-Mנטה, שבעקבות רשומתה בעניין מערכות החינוך והדיון על חרדים, אספתי את הכח להעלות את החוויה.