מאז הנחיתה ביום א` אני מתקיים בעיקר מארוחות אמריקאיות (6$ של זבל עתיר קלוריות שומן וחלבון) ונשנושים בערב, ממה שנשאר לפני הביקור בארץ.
אתמול, בסוף היום, נכנסתי לסופר המקומי (אחד הענקים) עם רעבת בעיניים, ויצאתי מצויד היטב בשלל פרודוקטים ותוכניות בישול מגוונות.
את הבוקר התחלתי בטיול מהנה לאחת מערי האזור, שם התקיים פסטיבל ענק למכוניות עתיקות משופצות למשעי. מדהים, יותר מ-1000 דוגמיות מדגמים שונים החל משנות ה-30, וכולן מבריקות, ומטופלות. חלקן מצוידות במיטב הטכנולוגיה העכשווית בתחום, להשתתפות במרוצים. טוב, לא ארחיב יותר מדי, כי נראה לי שהנושא לא ממש יעניין אתכם.
אח"כ, סיבוב של כמה שעות וכמה מאות ק"מ בהרי האזור, וחזרה הביתה מורעב, וגדוש בהרהורים נוגים על תכולת המקרר. התאפקתי לא לעצור לנשנוש בדרך.
איך שנכנסתי, זינקתי והרתחתי סיר מים, אליו הכנסתי קצת מלח וחופניים של ספגטי צדפות קטנות.
בינתיים קצצתי שתי עגבניות, חצי מלפפון (כמו בארץ, רק של חמור בוגר).
הספגטי, לאחר שבושל במידה, צונן בערימת קרח ומים קרים. הכל נכנס לקערת סלט, ותובל ברוטב קנוי (אחד ממאות המוצרים הנראים זהים על המדף), בחופן גדול של שערות גבינה פיקנטית, ובחופן קטן של בוטנים קצוצים. הכל עורבב.
במקביל, טיגנתי סטייק עסיסי וגדול, ומזגתי כוס יין מרלו מקומי מיבול קליפורניה הנודע.
עכשיו, עם ראש סחרחר מהיין, בטן מלאה במזון, ולב מלא סיפוק, ישבתי לכתוב לכם קצת.
ככה, שלא ארגיש לגמרי לבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)