הראשון שנכתב הינו "האופרה הצפה, כשבארת` היה בסה"כ בן 24, בתחילת 1955. סוף הדרך נכתב עוד באותה שנה, ונתפס כבן זוגו הספרותי.
לא הייתי טורח לכתוב המלצה נוספת, לולא התרשמותי שאין לספר מספיק אוהדים מושבעים כמוני, והגיע הזמן לתקן את העוול. ויפה שעה אחת קודם.
בתקווה לפתות אתכם לנסות, וגם לא להתייאש כי הספר לא ממש קל.
סןף הדרך
סןף הדרך
על הספר (ומי שרגיש לספויילרים, מוזמן לעצור כאן. אני ממשיך):
משפט הפתיחה של הספר הוא: "במובן מסוים, אני ג`ייקוב הורנר." אכן, הדמות הראשית, ג`ייק, הינו רק במובן מסוים הוא עצמו. הוא יכול, ואכן עוטה על עצמו שלל מסכות, במסגרת הטיפול אותו הוא מקבל המכונה "מיתותראפיה", שמשמעו שאדם מביים לעצמו את חייו, בונה לעצמו מיתוסים וחי לפיהם.
את הטיפול הוא מתחיל לאחר פגישה עם רופא מפוקפק, המחלץ אותו ממצב של שיתוק אליו נקלע על ספסל בתחנה מרכזית, לאחר שלא היה יכול להחליט לאן כדאי לו לנסוע לטייל, בכוונה לבזבז יום מחייו ועשרים דולר מכיסו.
לאור עצתו של הדוקטור לג`ייק למצוא לעמו עיסוק קרייריסטי, הוא פונה למכללה למורים ביישוב נידח, ומתקבל כמרצה לדקדוק נורמאטיבי. הוא מכיר את ג`ו, טיפוס הפוך ממנו לחלוטין: ממוקד, תכליתי, ערכי, ורציונאלי עד זרא, והם נמשכים אחד לשני כשני קטבי מגנט. רק שבכך לא נגמר הסיפור, כי בין אותם קטבי מגנט נמצאת רני, אשתו של ג`ו, שנדחפת לתוך הזירה במין תהליך גרוטסקי של ניסוי. רק שניסויים בבני אדם מסוכנים, והטרגדיה בפתח.
העלילה המעניינת לכשעצמה, הינה כיסוי לאוסף רעיונות פראי ומסקרן, ועטופים בסגנון הומוריסטי וגרוטסקי לתפארת.
הספר ממוקם על סולם ה- BE-DO די עמוק בצד ה- BE, מה שעלול להקשות על חובבי האקשן. אבל הקושי לא גדול מדי והקריאה כ"כ מהנה ומתגמלת שממש כדאי לרוץ ולחפש.
האופרה הצפה:
משפט הפתיחה של הספר הוא: "במובן מסוים, אני ג`ייקוב הורנר." אכן, הדמות הראשית, ג`ייק, הינו רק במובן מסוים הוא עצמו. הוא יכול, ואכן עוטה על עצמו שלל מסכות, במסגרת הטיפול אותו הוא מקבל המכונה "מיתותראפיה", שמשמעו שאדם מביים לעצמו את חייו, בונה לעצמו מיתוסים וחי לפיהם.
את הטיפול הוא מתחיל לאחר פגישה עם רופא מפוקפק, המחלץ אותו ממצב של שיתוק אליו נקלע על ספסל בתחנה מרכזית, לאחר שלא היה יכול להחליט לאן כדאי לו לנסוע לטייל, בכוונה לבזבז יום מחייו ועשרים דולר מכיסו.
לאור עצתו של הדוקטור לג`ייק למצוא לעמו עיסוק קרייריסטי, הוא פונה למכללה למורים ביישוב נידח, ומתקבל כמרצה לדקדוק נורמאטיבי. הוא מכיר את ג`ו, טיפוס הפוך ממנו לחלוטין: ממוקד, תכליתי, ערכי, ורציונאלי עד זרא, והם נמשכים אחד לשני כשני קטבי מגנט. רק שבכך לא נגמר הסיפור, כי בין אותם קטבי מגנט נמצאת רני, אשתו של ג`ו, שנדחפת לתוך הזירה במין תהליך גרוטסקי של ניסוי. רק שניסויים בבני אדם מסוכנים, והטרגדיה בפתח.
העלילה המעניינת לכשעצמה, הינה כיסוי לאוסף רעיונות פראי ומסקרן, ועטופים בסגנון הומוריסטי וגרוטסקי לתפארת.
הספר ממוקם על סולם ה- BE-DO די עמוק בצד ה- BE, מה שעלול להקשות על חובבי האקשן. אבל הקושי לא גדול מדי והקריאה כ"כ מהנה ומתגמלת שממש כדאי לרוץ ולחפש.
האופרה הצפה:
הוצאת הספריה החדשה, 1955, 206 עמ`
מאנגלית – יהודית דורף
זוהי המלצת המשך לחציו הראשון למעשה של הספר של בארת`, אותו כתב בשנת 1955 בגיל 24 בלבד.
רק בשביל הישג זה, היה ראוי להזכירו כתופעה ספרותית נדירה. אבל יש בו הרבה יותר. הרבה הרבה יותר! הומור מושחז, תובנות רעננות, עומק מפתיע. ספר שיכול להזין בשפע את שרשור "ציטוט השבוע" שלנו לאורך זמן. (על חשבון זמן איכות עם אשתי, ואולי כאמצעי התחמקות מבילוי עם...[התוספת הינה באדיבות העורכת האינטרסנטית האישית שלי, ל.ד. שאיימה עלי באם אעז למחוק]).
על העלילה: טוד, עו"ד מבריק, מתאר בפרוטרוט לקורא, בגוף שני, כפנייה אישית, יום מיוחד שבו כמעט ושם קץ לחייו. לשם מתן הסבר מפורט על מניעיו, הוא מנסה לנתח את קורות חייו עד לאותו יום, מתוך כוונה לעמוד במדויק, במחקרו על חייו, על הגורמים שהביאוהו עד להתרחשויות של אותו יום.
פירוט העלילה, כולל יחסים מורכבים עם עמיתיו, אביו, חבריו השונים ובמיוחד זוג חברים שהחליטו לצרפו לשלישיה רומנטית בסידור מיני בינו לבין אשתו של החבר.
סיפור העלילה עצמו לא רומז על שפע ההברקות המדהימות, ההומור וההנאה הצרופה שבקריאת הספר.
נכון, יש לו כמה מגרעות זניחות, אבל הספר כ"כ נפלא שממש נסלח (בכ"ז בארת` היה בן 24).
והרהור תהייה עלה בי – הייתכן שהתרגום טוב מהמקור? כי משחקי המילים, השפה הרהוטה וחידודי הלשון כ"כ מרשימים שממש מסקרן לי להתרשם מהמקור באנגלית.
ואם לא הובן – צרור שבחים ענק למתרגמת.
אם רמזתי שלהמלצה הלוהטת ל-"סוף הדרך" יהיה המשך חם אף יותר, הרי שזו בדיוק הכוונה.
רוצו לקרא! ויפה שעה אחת קודם.
מאנגלית – יהודית דורף
זוהי המלצת המשך לחציו הראשון למעשה של הספר של בארת`, אותו כתב בשנת 1955 בגיל 24 בלבד.
רק בשביל הישג זה, היה ראוי להזכירו כתופעה ספרותית נדירה. אבל יש בו הרבה יותר. הרבה הרבה יותר! הומור מושחז, תובנות רעננות, עומק מפתיע. ספר שיכול להזין בשפע את שרשור "ציטוט השבוע" שלנו לאורך זמן. (על חשבון זמן איכות עם אשתי, ואולי כאמצעי התחמקות מבילוי עם...[התוספת הינה באדיבות העורכת האינטרסנטית האישית שלי, ל.ד. שאיימה עלי באם אעז למחוק]).
על העלילה: טוד, עו"ד מבריק, מתאר בפרוטרוט לקורא, בגוף שני, כפנייה אישית, יום מיוחד שבו כמעט ושם קץ לחייו. לשם מתן הסבר מפורט על מניעיו, הוא מנסה לנתח את קורות חייו עד לאותו יום, מתוך כוונה לעמוד במדויק, במחקרו על חייו, על הגורמים שהביאוהו עד להתרחשויות של אותו יום.
פירוט העלילה, כולל יחסים מורכבים עם עמיתיו, אביו, חבריו השונים ובמיוחד זוג חברים שהחליטו לצרפו לשלישיה רומנטית בסידור מיני בינו לבין אשתו של החבר.
סיפור העלילה עצמו לא רומז על שפע ההברקות המדהימות, ההומור וההנאה הצרופה שבקריאת הספר.
נכון, יש לו כמה מגרעות זניחות, אבל הספר כ"כ נפלא שממש נסלח (בכ"ז בארת` היה בן 24).
והרהור תהייה עלה בי – הייתכן שהתרגום טוב מהמקור? כי משחקי המילים, השפה הרהוטה וחידודי הלשון כ"כ מרשימים שממש מסקרן לי להתרשם מהמקור באנגלית.
ואם לא הובן – צרור שבחים ענק למתרגמת.
אם רמזתי שלהמלצה הלוהטת ל-"סוף הדרך" יהיה המשך חם אף יותר, הרי שזו בדיוק הכוונה.
רוצו לקרא! ויפה שעה אחת קודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)