480 עמ` (דחוסים), הוצאת כנרת, מאנגלית – יונתן פרידמן, 1996 (1998 בעברית)
הספר מלווה אותה כבר לא מעט זמן. גם בגלל שאני קורא לאט, גם בגלל שלא הצלחתי לפנות את הזמן הנדרש, ובעיקר בגלל שהוא ארוך. מאד ארוך.
תזכורת על התוכן – גרייס יושבת בכלא במאסר עולם בעקבות השתתפותה בגיל 15 ברצח כפול. היא ניצלת מחבל התלייה במזל גדול, בעוד שותפה לעניין נתלה.
הספר עוסק בנסיון המתמשך של קבוצת מעורבים לתהות על פרשנות העובדות, בכדי שניתן יהיה להבין האם גרייס הינה קורבן של נסיבות וחפה מפשע (כפי שרובם מקווים) או שמא רוצחת שפלה ונתעבת, המהתלת בכל הסובבים בנסיון לשפר את מצבה.
עוד על הספר ועל התוכן, ומה שחשבו אחרים – בקישור.
ותוספת קטנה שלי - מה אני חשבתי:
בסה"כ נהניתי, אבל אינני יכול שלא להתייחס לקשיים ולהסתייגויות.
נהניתי מהשפה (שעברה יפה בתרגום), נהניתי מאד מתיאור מציאות החיים שבאמצע המאה ה-19. זה כולל עיסוקים, אופנה, מעמדות חברתיים, מעמד האישה, המאמצים לקידום הפסיכולוגיה כנושא ידע שבתחילת גיבושו.
רוב הספר מתואר מפיה של גרייס, שבשפה מונמכת, מעט מלנכולית, מונוטונית, כאילו היא מדברת תוך כדי תפירה או רקמה (מה שעשתה רוב הזמן) יוצר אווירה שמושכת לקרוא הלאה.
ישנה תחושה שהספר כתוב במעין אופן מעודן, העוטף אותך הקורא במעין קורי-עכביש דקיקים ובלתי נראים, ומצליח למשוך אותך לאורך כל הספר.
ומה הבעיה?
קודם כל – הספר ארוך מדי. הוא נסחב, הוא נטול מתח כמעט לחלוטין, הוא נטול פואנטות.
בשלב מסוים חשבתי שאם במקרה אשכח אותו על הספסל בטרמינל, לא אטרח לרכוש אותו בכדי לסיים. זה כמובן לא ממש עומד לזכותו.
ולסיכום – למרות המגרעות, בכ"ז שווה קריאה.
הספר מלווה אותה כבר לא מעט זמן. גם בגלל שאני קורא לאט, גם בגלל שלא הצלחתי לפנות את הזמן הנדרש, ובעיקר בגלל שהוא ארוך. מאד ארוך.
תזכורת על התוכן – גרייס יושבת בכלא במאסר עולם בעקבות השתתפותה בגיל 15 ברצח כפול. היא ניצלת מחבל התלייה במזל גדול, בעוד שותפה לעניין נתלה.
הספר עוסק בנסיון המתמשך של קבוצת מעורבים לתהות על פרשנות העובדות, בכדי שניתן יהיה להבין האם גרייס הינה קורבן של נסיבות וחפה מפשע (כפי שרובם מקווים) או שמא רוצחת שפלה ונתעבת, המהתלת בכל הסובבים בנסיון לשפר את מצבה.
עוד על הספר ועל התוכן, ומה שחשבו אחרים – בקישור.
ותוספת קטנה שלי - מה אני חשבתי:
בסה"כ נהניתי, אבל אינני יכול שלא להתייחס לקשיים ולהסתייגויות.
נהניתי מהשפה (שעברה יפה בתרגום), נהניתי מאד מתיאור מציאות החיים שבאמצע המאה ה-19. זה כולל עיסוקים, אופנה, מעמדות חברתיים, מעמד האישה, המאמצים לקידום הפסיכולוגיה כנושא ידע שבתחילת גיבושו.
רוב הספר מתואר מפיה של גרייס, שבשפה מונמכת, מעט מלנכולית, מונוטונית, כאילו היא מדברת תוך כדי תפירה או רקמה (מה שעשתה רוב הזמן) יוצר אווירה שמושכת לקרוא הלאה.
ישנה תחושה שהספר כתוב במעין אופן מעודן, העוטף אותך הקורא במעין קורי-עכביש דקיקים ובלתי נראים, ומצליח למשוך אותך לאורך כל הספר.
ומה הבעיה?
קודם כל – הספר ארוך מדי. הוא נסחב, הוא נטול מתח כמעט לחלוטין, הוא נטול פואנטות.
בשלב מסוים חשבתי שאם במקרה אשכח אותו על הספסל בטרמינל, לא אטרח לרכוש אותו בכדי לסיים. זה כמובן לא ממש עומד לזכותו.
ולסיכום – למרות המגרעות, בכ"ז שווה קריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)