המפתח – ג`ונאיצ`ירו טניזקי - 1956
הוצ` כתר, 2004, 182 עמ`
בגיל 56, לאחר יותר מעשרים שנות נישואין, מחליט הפרופסור לכתוב ביומנו ללא מעצורים, ולהתייחס לחיי המין שלו עם אשתו, איקוקו.
החלטה זו אינה מקרית. בגילו ובמצבו הבריאותי המתרופף, הביצועים כבר אינם בסטנדרט אותו דורשת איקוקו, אשתו הצעירה ממנו בכ-10 שנים.
בערך באותו הזמן, מתחילה איקוקו לכתוב גם היא יומן אישי. כמובן שגם היא מתייחסת לנושא זה, ההופך די מרכזי בחייהם, לאחר התבגרותה של בתם היחידה.
אלא שהיומנים האישיים, אינם כה אישיים ופרטיים. כל אחד משוכנע שהשני מציץ וקורא ביומנו, ולכן מנצל את כתיבתו ה-"אישית" כדי להעביר מסרים לשני, וכן למניפולציות הדדיות.
העניין מסתבך כאשר לביתם מוזמן קימורה, החתן פוטנציאלי לבתם טושיקו, שמוצא עניין רב יותר דווקא באמא.
הספר, המוגש כקטעי יומן של השניים, מספר את הסיפור משני הצדדים האמורים, אבל כמובן שתחת מגבלות הסינון והמניפולציות שהם מפעילים דרך השימוש ביומנים אלה.
הספר נבלע בקלות. נגיסות קריאה קצרצרות של 3-2 עמ` ולעיתים פחות, במין דיאלוג קטעים לסירוגין מיומנה של איקוקו ושל בעלה הפרופסור. מאד קריא וקולח, ועם הרבה מרווח בין השורות לפרשנות אישית של העלילה, שמתבהרת קצת יותר בסוף (או אולי לא כ"כ?).
גם אחרית דבר המצוינת של המתרגם דורון ב. כהן, עוזרת לבאר חלקים עמומים בספר ולהרחיב על מכלול יצירתו של טניזקי.
ואי אפשר להתעלם מהעטיפה המדהימה (עדה רוטנברג). אין לי ספק שחלק מהצלחת הספר הזה תהיה בזכות הצילום הנפלא. בערימת הספרים שבדוכנים ובחנויות, כוח המשיכה של צילום עירום זה, שמסתיר יותר ממגלה, מושך את העין ואת תשומת הלב. מה גם שההקשר שלו לעלילה נפלא בעיני.
לסיכום – מיוחד, מעניין ומומלץ.
הוצ` כתר, 2004, 182 עמ`
בגיל 56, לאחר יותר מעשרים שנות נישואין, מחליט הפרופסור לכתוב ביומנו ללא מעצורים, ולהתייחס לחיי המין שלו עם אשתו, איקוקו.
החלטה זו אינה מקרית. בגילו ובמצבו הבריאותי המתרופף, הביצועים כבר אינם בסטנדרט אותו דורשת איקוקו, אשתו הצעירה ממנו בכ-10 שנים.
בערך באותו הזמן, מתחילה איקוקו לכתוב גם היא יומן אישי. כמובן שגם היא מתייחסת לנושא זה, ההופך די מרכזי בחייהם, לאחר התבגרותה של בתם היחידה.
אלא שהיומנים האישיים, אינם כה אישיים ופרטיים. כל אחד משוכנע שהשני מציץ וקורא ביומנו, ולכן מנצל את כתיבתו ה-"אישית" כדי להעביר מסרים לשני, וכן למניפולציות הדדיות.
העניין מסתבך כאשר לביתם מוזמן קימורה, החתן פוטנציאלי לבתם טושיקו, שמוצא עניין רב יותר דווקא באמא.
הספר, המוגש כקטעי יומן של השניים, מספר את הסיפור משני הצדדים האמורים, אבל כמובן שתחת מגבלות הסינון והמניפולציות שהם מפעילים דרך השימוש ביומנים אלה.
הספר נבלע בקלות. נגיסות קריאה קצרצרות של 3-2 עמ` ולעיתים פחות, במין דיאלוג קטעים לסירוגין מיומנה של איקוקו ושל בעלה הפרופסור. מאד קריא וקולח, ועם הרבה מרווח בין השורות לפרשנות אישית של העלילה, שמתבהרת קצת יותר בסוף (או אולי לא כ"כ?).
גם אחרית דבר המצוינת של המתרגם דורון ב. כהן, עוזרת לבאר חלקים עמומים בספר ולהרחיב על מכלול יצירתו של טניזקי.
ואי אפשר להתעלם מהעטיפה המדהימה (עדה רוטנברג). אין לי ספק שחלק מהצלחת הספר הזה תהיה בזכות הצילום הנפלא. בערימת הספרים שבדוכנים ובחנויות, כוח המשיכה של צילום עירום זה, שמסתיר יותר ממגלה, מושך את העין ואת תשומת הלב. מה גם שההקשר שלו לעלילה נפלא בעיני.
לסיכום – מיוחד, מעניין ומומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)