סופר דן צלקה הלך בקייץ 2005 לעולמו. בצירוף מקרים מוזר, התחלתי ממש באותו יום את ספרו האוטוביוגרפי הנ"ל, עליו גם זכה לפרס ספיר.
על הספר:
צלקה נמנע מלכתוב אוטוביוגרפיה סדורה. כזו עם התחלה, אמצע.... כזו עם סדר כרונולוגי.
במקום, הוא אסף כ-70 קטעים קצרים, כ"א בן כ-2-3 עמ` ובהם סיפורים אישיים ממהלך חייו. ההנחה היא שהאוסף המגוון יתאר היטב את חייו.
לכל קטע נתן שם, וסידר אותם לפי סדר א-ב. מכאן שמו של הספר. אגב, את הרעיון גנב במודע מספר דומה של צ`סלב מילוש, והוא מכריז על כך בגלוי כבר ב- "במקום הקדמה".
על הקטעים:
בקטעים כתב על אהבותיו, היכרויותיו עם אנשי תרבות, עם בני משפחתו, חוויות ילדותו, הגיגים וכד`.
העניין הוא שהאנשים אותם הכיר הם אנשי תרבות מגוונים, חוויותיו רחבות יריעה מן הבחינה האומנותית, ניסיונו כ"כ עשיר שגורם לי להוריק מקנאה על צרות אופקי.
קצת לגרות את הסקרנות:
על אמיר גלבוע המשורר, על דודו זלמן המהמר, על אברהם חלפי, על יפהפיות (והשפעתן המשתקת עליו), מנדולינה, נדיבות, נקמה, טיול בהודו, נעליים צבאיות...
יותר מכל צלקה מצטייר כאיש תרבות אירופה הקלאסית, רחב אופקים, ידען, סקרן, ואם כל זאת צנוע.
ספר נפלא, שגורם לצביטה כפולה בלב, על הקסם בחייו ועל סיומם. אני כבר רץ לקרא עוד מספריו, וכנראה לקנות את הספר.
ולמי שלא הבין, קסום ומומלץ בחום.
ציטוט לדוגמה, מהקטע על רומן רולאן:
"לפעמים אני חוש בלקרא שוב את `ז`אן קריסטוף`, אבל אין לי אומץ. אולי יום אחד אתקל באיזו מהדורה מפתה? הייתי רוצה לשוב ולהיות נער כדי לקרוא ספרים מסוימים."
ועוד הערה קטנה, בד"כ אני לא ממש מתייחס לכריכות. הספר הזה יצא, משום מה, בשתי כריכות. לא זוכר את האחת אבל השניה שבידי מכניסה היטב לאוירת אירופה הקלאסית
על הספר:
צלקה נמנע מלכתוב אוטוביוגרפיה סדורה. כזו עם התחלה, אמצע.... כזו עם סדר כרונולוגי.
במקום, הוא אסף כ-70 קטעים קצרים, כ"א בן כ-2-3 עמ` ובהם סיפורים אישיים ממהלך חייו. ההנחה היא שהאוסף המגוון יתאר היטב את חייו.
לכל קטע נתן שם, וסידר אותם לפי סדר א-ב. מכאן שמו של הספר. אגב, את הרעיון גנב במודע מספר דומה של צ`סלב מילוש, והוא מכריז על כך בגלוי כבר ב- "במקום הקדמה".
על הקטעים:
בקטעים כתב על אהבותיו, היכרויותיו עם אנשי תרבות, עם בני משפחתו, חוויות ילדותו, הגיגים וכד`.
העניין הוא שהאנשים אותם הכיר הם אנשי תרבות מגוונים, חוויותיו רחבות יריעה מן הבחינה האומנותית, ניסיונו כ"כ עשיר שגורם לי להוריק מקנאה על צרות אופקי.
קצת לגרות את הסקרנות:
על אמיר גלבוע המשורר, על דודו זלמן המהמר, על אברהם חלפי, על יפהפיות (והשפעתן המשתקת עליו), מנדולינה, נדיבות, נקמה, טיול בהודו, נעליים צבאיות...
יותר מכל צלקה מצטייר כאיש תרבות אירופה הקלאסית, רחב אופקים, ידען, סקרן, ואם כל זאת צנוע.
ספר נפלא, שגורם לצביטה כפולה בלב, על הקסם בחייו ועל סיומם. אני כבר רץ לקרא עוד מספריו, וכנראה לקנות את הספר.
ולמי שלא הבין, קסום ומומלץ בחום.
ציטוט לדוגמה, מהקטע על רומן רולאן:
"לפעמים אני חוש בלקרא שוב את `ז`אן קריסטוף`, אבל אין לי אומץ. אולי יום אחד אתקל באיזו מהדורה מפתה? הייתי רוצה לשוב ולהיות נער כדי לקרוא ספרים מסוימים."
ועוד הערה קטנה, בד"כ אני לא ממש מתייחס לכריכות. הספר הזה יצא, משום מה, בשתי כריכות. לא זוכר את האחת אבל השניה שבידי מכניסה היטב לאוירת אירופה הקלאסית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)