איזה כיף היה לקרוא את הספר הנפלא הזה. כמה חיוכים העלה על פני, כמה ריצות למטבח לנישנוש קטן, כמה ארוטיות מרומזת ומחממת, כמה חן, רגישות, קסם, ישראליות אותנטית, חום אנושי.
יש כבר כמה ביקורות אוהדות, אז אצטמצם ואסביר מה היה כה כובש בספר הזה, שהחזיר לי את האמון בשלו כסופר אהוב עלי מאד מאד.
אז בעצם ממה כ"כ נהניתי? אני חושב, שבאופן כללי, ובקצרה אפשר לומר שהיכולת הדי נדירה של שלו למקם את ספריו על סולם של BE-DO במקום טוב הקרוב ל-DO. הרבה רגשות, אבל עולם המעש מקבל ביטוי מרתק ומאד מוחשי, במעשיות יומיומית שמתוארת. דוגמאות?
• השלבים המעשיים המפורטים של ניקוי השובך. ממש ניתן לראות את העבודה מתבצעת;
• שלבי האימון המדויקים בהפיכת יונה ליונת דואר מיומנת;
• שלבי השיפוץ הכ"כ מוחשיים, על אוסף האנשים המומחים העושים במלאכה;
• ועוד: הכנות מזון, סידור האוטו, טיפול בשתילים...
בכלל, לשלו יש משיכה, בכל ספריו, לאנשי מעשה: סתתים, בנאים, רפתנים, אופים, שיפוצניקים, חקלאים. מכיוון שיש לי משיכה אישית לבעלי מלאכה (אני יכול להתבונן שעות בסנדלר, נגר, מכונאי, מנתח, דפס, בנאי ועוד. שעות רבות ביליתי בילדותי בצפייה בבעלי מקצוע, אחרי שהשקעתי תשומת לב בהתיידדות עימם תוך גיוס חן ילדותי ומתק שפתיים), נפלאה בעיניי היכולת הציורית שלו לתאר את פעולותיהם.
אחרי הספר הזה שלו, נראה לי שבכ"ז אתן סיכוי לפונטנלה, אחרי האכזבה הכללית מהאין-סיפור של בביתו במדבר.
כיף של ספר. מומלץ בחום רב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)