זה שהספר מצוין, כבר כתבו כאן יותר מפעם אחת. הוא מרתק ומהנה מאד;
גם נכתב לא מעט על זה ששני הסיפורים המרכיבים אותו הינם חלק משמעותי, אבל הנספחים המתארים את קורות כתב היד, הרקע לכתיבה, ופרטים על תהליך הכתיבה הינם חלק לא מבוטל ממכלול הספר.
עוד נכתב כבר כמה גדול האובדן של נמירובסקי לספרות העולמית, והכל בזכות העם הגרמני שוחר התרבות.
ובכ"ז, מלבד כל הנ"ל, שהפך את הקריאה לחוויה מטלטלת, מענגת, מחויכת ומזדעזעת, לי הוא נגע בנקודה קטנטנה שנחמד לי לחלוק אתכם.
במהלך קריאת הנספחים המתארים את תהליך הכתיבה, אותן סקיצות של נמירובסקי ששרתו אותה במהלך הכתיבה נזכרתי בחוויה שהייתה לי לפני כ-7 שנים.
במהלך קורס שבו השתתפתי, נתבקשנו, כל אחד מהמשתתפים, לספר ו/או להדגים משהו הקשור למקצועו.
היה איתנו בחור ממוצא רוסי, שעסק בתיאטרון. היה לו תואר שני בתיאטרון עוד מרוסיה, הוא היה בעברו שחקן, ועסק בעת ההיא בבימוי, בהוראת תיאטרון ובהנחיית קבוצות דרמה.
בכדי להדגים קצת על עבודת התיאטרון לחבורה שלנו, הוא ביקש מתנדב, וכמובן שקפצתי בהתלהבות על ההזדמנות.
הוא ביקש ממני לעשות תרגיל: לשחק מישהו שוטף ידיים בכיור דמיוני. טוב, עשיתי מה שחשבתי להגיוני, ויצא מה שיצא. כלומר – לא משהו.
אז הוא התחיל לשאול אותי שאלות: איפה הכיור נמצא, ממה התלכלכתי ועוד שאלות להרחבת התמונה.
הבנתי את הקטע, התרכזתי בעצמי בערך דקה, ושיחקתי את הנאמבר שוב.
הייתה דממה בכיתה ואח"כ לתדהמתי קיבלתי שטף של מחיאות כפיים. הייתי כ"כ שקוע בעצמי שלא ממש שמתי לב למה שעשיתי, אבל ההנחיה שלו למלא בתוכן וברקע רחב את הפעולה הקטנה שבה אני משחק, היא שעשתה את ההבדל.
והסיבה שבגללה נזכרתי בסיפור הקטן שלי היא שמתואר (בנספחים) שנמירובסקי חקרה לעומק את כל הדמויות שהיה בכוונתה לשלב בסיפור. היא הייתה מתארת אותן בפרוטרוט במחברות טיוטה, טורחת להכיר את אישיותן באופן רחב ומלא, ואח"כ משבצת אותן כנדרש בסיפור. כך עשתה גם עם הדמויות המשניות.
השקעה ורצינות זו באות לידי ביטוי באיכות הסיפור. בדיעבד, אני יכול להיזכר בלא מעט ספרים שבהם ניכר שלא עשו עבודת רקע רצינית ומעמיקה, והתוצאות בהתאם.
ועוד בנספחים, הצצה די נדירה לעוד היבטים מרתקים הנוגעים לתהליך היצירה הספרותי בכללותו. הסקיצות, ההגיגים, הרעיונות, המקצב. תיעוד מיוחד ומהנה במיוחד.
גם נכתב לא מעט על זה ששני הסיפורים המרכיבים אותו הינם חלק משמעותי, אבל הנספחים המתארים את קורות כתב היד, הרקע לכתיבה, ופרטים על תהליך הכתיבה הינם חלק לא מבוטל ממכלול הספר.
עוד נכתב כבר כמה גדול האובדן של נמירובסקי לספרות העולמית, והכל בזכות העם הגרמני שוחר התרבות.
ובכ"ז, מלבד כל הנ"ל, שהפך את הקריאה לחוויה מטלטלת, מענגת, מחויכת ומזדעזעת, לי הוא נגע בנקודה קטנטנה שנחמד לי לחלוק אתכם.
במהלך קריאת הנספחים המתארים את תהליך הכתיבה, אותן סקיצות של נמירובסקי ששרתו אותה במהלך הכתיבה נזכרתי בחוויה שהייתה לי לפני כ-7 שנים.
במהלך קורס שבו השתתפתי, נתבקשנו, כל אחד מהמשתתפים, לספר ו/או להדגים משהו הקשור למקצועו.
היה איתנו בחור ממוצא רוסי, שעסק בתיאטרון. היה לו תואר שני בתיאטרון עוד מרוסיה, הוא היה בעברו שחקן, ועסק בעת ההיא בבימוי, בהוראת תיאטרון ובהנחיית קבוצות דרמה.
בכדי להדגים קצת על עבודת התיאטרון לחבורה שלנו, הוא ביקש מתנדב, וכמובן שקפצתי בהתלהבות על ההזדמנות.
הוא ביקש ממני לעשות תרגיל: לשחק מישהו שוטף ידיים בכיור דמיוני. טוב, עשיתי מה שחשבתי להגיוני, ויצא מה שיצא. כלומר – לא משהו.
אז הוא התחיל לשאול אותי שאלות: איפה הכיור נמצא, ממה התלכלכתי ועוד שאלות להרחבת התמונה.
הבנתי את הקטע, התרכזתי בעצמי בערך דקה, ושיחקתי את הנאמבר שוב.
הייתה דממה בכיתה ואח"כ לתדהמתי קיבלתי שטף של מחיאות כפיים. הייתי כ"כ שקוע בעצמי שלא ממש שמתי לב למה שעשיתי, אבל ההנחיה שלו למלא בתוכן וברקע רחב את הפעולה הקטנה שבה אני משחק, היא שעשתה את ההבדל.
והסיבה שבגללה נזכרתי בסיפור הקטן שלי היא שמתואר (בנספחים) שנמירובסקי חקרה לעומק את כל הדמויות שהיה בכוונתה לשלב בסיפור. היא הייתה מתארת אותן בפרוטרוט במחברות טיוטה, טורחת להכיר את אישיותן באופן רחב ומלא, ואח"כ משבצת אותן כנדרש בסיפור. כך עשתה גם עם הדמויות המשניות.
השקעה ורצינות זו באות לידי ביטוי באיכות הסיפור. בדיעבד, אני יכול להיזכר בלא מעט ספרים שבהם ניכר שלא עשו עבודת רקע רצינית ומעמיקה, והתוצאות בהתאם.
ועוד בנספחים, הצצה די נדירה לעוד היבטים מרתקים הנוגעים לתהליך היצירה הספרותי בכללותו. הסקיצות, ההגיגים, הרעיונות, המקצב. תיעוד מיוחד ומהנה במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)