135 עמ`, הוצאת שבא, 1991
על הספר –
רציתי לחסוך מעצמי טרחה. אז חיפשתי ברשת את תוכן הכריכה האחורית. לא מצאתי.
כן מצאתי באתר OPINION תקציר לספר אחר: "חיוכים תעלולים ושיעולים בפילהרמונית" שמספר קצת על יעקב מישורי – מיהו, מה עשה ומה נושא כתיבתו. אז בבקשה:
"
יעקב מישורי, נגן קרן ראשי בתזמורת הפילהרמונית, ומי שהיה 18 שנים חבר הנהלתה ודוברה, מביא בספר זה אוסף של חוויות משעשעות שקרו לאורך ההיסטוריה המפוארת של התזמורת משנת 1936.
אנו פוגשים אמנים דגולים כמיטרופולוס, מולינארי, ברנשטיין, קובליק, ברבירולי, דוראטי, מהטה, אבאדו, מאזל, שטרן, מנוחין ורבים אחרים בסיטואציות ובקוריוזים מעלי חיוך, וכן אנו ``משתתפים`` בתעלולים מוסיקליים של נגני התזמורת על בימת הקונצרטים בזמן החזרות, ואפילו בעת המופעים עצמם.
יעקב מישורי מלמד באקדמיה למוסיקה שליד אוניברסיטת תל-אביב, עורך ומגיש את תוכנית הרדיו ``קלאסי בכיף`` בגלי צה``ל, הוא הוציא לאור שני ספרים: ``השקר הכפול`` ובו סיפורים משעשעים מימי נערותו בתל-אביב הקטנה ומתקופת לימודיו בהולנד ובאחרונה, בהוצאת ``רותם``, ספר ילדים בשם ``התזמורת`` עם איורים של דני קרמן, המתאר בהומור את כלי התזמורת. בנוסף לכך מפרסם מאמרים בנושאי חינוך, מוסיקה ותרבות בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.
"
אתם שואלים למה הבאתי תקציר של ספר אחר? כי זה די תואם גם את הספר שקראתי, וייתכן שגם את שאר ספריו.
דעתי האישית
אם אתם מצפים, לאחר קריאת הטקסט שלעיל לחוויותיו החביבות של ילד טוב ירושלים, שגדל בת"א, האזין לסימפוניות של בראהמס ושוברט ברדיו, התאמן יפה בכלי נגינתו, הכין ש"ב, וגם השתובב לו בקלילות בין חבריו – אתם ממש לא טועים.
לבחור יש חוש הומור – לפחות כזה שייתכן והיה נחמד לשבת איתו בארוחת יום שישי, לאחר סיום המזמורים המתבקשים (למי שלוקח חלק בחוויות כאלה). הומור שעיקרו סיפור בדיחות חביבות, שעצם אזכורן כיום באופן פרטני בספר, לאחר שצברו וותק מוגזם הוא בבחינת התעלקות מאוסה על הקורא (לדוגמה: פסנתר אפשר להפיל, אבל פיל אי-אפשר לפסנתר...). הוא באמת נחמד. רק שהוא כ"כ ניסה להיות ילד טוב, שזה קצת... מעצבן.
גם שפתו קצת לא מעודכנת. לא מוכרחים לדבוק בשפה של שנות ה-50 בספר שנכתב ב-1991, אגב איזכורים של טלגרמה, ועוד מילים שיצאו מהלקסיקון לפני הרבה שנים. גם כאשר הוא מתייחס לזמננו, לדוגמה: "... כזו שהיינו מכנים היום "חתיכה משגעת"" זה נראה כמו סבאל`ה שנורא מתאמץ להישמע עדכני וצעיר.
לא שרדתי את כל הספר הקצר הזה. נמאס לי כבר בעמוד 105. ייתכן שחלק מהקוראים ימצאו בו עניין. אני מצאתי אותו חביב לעיתים, טרחני ברוב הזמן.
על הספר –
רציתי לחסוך מעצמי טרחה. אז חיפשתי ברשת את תוכן הכריכה האחורית. לא מצאתי.
כן מצאתי באתר OPINION תקציר לספר אחר: "חיוכים תעלולים ושיעולים בפילהרמונית" שמספר קצת על יעקב מישורי – מיהו, מה עשה ומה נושא כתיבתו. אז בבקשה:
"
יעקב מישורי, נגן קרן ראשי בתזמורת הפילהרמונית, ומי שהיה 18 שנים חבר הנהלתה ודוברה, מביא בספר זה אוסף של חוויות משעשעות שקרו לאורך ההיסטוריה המפוארת של התזמורת משנת 1936.
אנו פוגשים אמנים דגולים כמיטרופולוס, מולינארי, ברנשטיין, קובליק, ברבירולי, דוראטי, מהטה, אבאדו, מאזל, שטרן, מנוחין ורבים אחרים בסיטואציות ובקוריוזים מעלי חיוך, וכן אנו ``משתתפים`` בתעלולים מוסיקליים של נגני התזמורת על בימת הקונצרטים בזמן החזרות, ואפילו בעת המופעים עצמם.
יעקב מישורי מלמד באקדמיה למוסיקה שליד אוניברסיטת תל-אביב, עורך ומגיש את תוכנית הרדיו ``קלאסי בכיף`` בגלי צה``ל, הוא הוציא לאור שני ספרים: ``השקר הכפול`` ובו סיפורים משעשעים מימי נערותו בתל-אביב הקטנה ומתקופת לימודיו בהולנד ובאחרונה, בהוצאת ``רותם``, ספר ילדים בשם ``התזמורת`` עם איורים של דני קרמן, המתאר בהומור את כלי התזמורת. בנוסף לכך מפרסם מאמרים בנושאי חינוך, מוסיקה ותרבות בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.
"
אתם שואלים למה הבאתי תקציר של ספר אחר? כי זה די תואם גם את הספר שקראתי, וייתכן שגם את שאר ספריו.
דעתי האישית
אם אתם מצפים, לאחר קריאת הטקסט שלעיל לחוויותיו החביבות של ילד טוב ירושלים, שגדל בת"א, האזין לסימפוניות של בראהמס ושוברט ברדיו, התאמן יפה בכלי נגינתו, הכין ש"ב, וגם השתובב לו בקלילות בין חבריו – אתם ממש לא טועים.
לבחור יש חוש הומור – לפחות כזה שייתכן והיה נחמד לשבת איתו בארוחת יום שישי, לאחר סיום המזמורים המתבקשים (למי שלוקח חלק בחוויות כאלה). הומור שעיקרו סיפור בדיחות חביבות, שעצם אזכורן כיום באופן פרטני בספר, לאחר שצברו וותק מוגזם הוא בבחינת התעלקות מאוסה על הקורא (לדוגמה: פסנתר אפשר להפיל, אבל פיל אי-אפשר לפסנתר...). הוא באמת נחמד. רק שהוא כ"כ ניסה להיות ילד טוב, שזה קצת... מעצבן.
גם שפתו קצת לא מעודכנת. לא מוכרחים לדבוק בשפה של שנות ה-50 בספר שנכתב ב-1991, אגב איזכורים של טלגרמה, ועוד מילים שיצאו מהלקסיקון לפני הרבה שנים. גם כאשר הוא מתייחס לזמננו, לדוגמה: "... כזו שהיינו מכנים היום "חתיכה משגעת"" זה נראה כמו סבאל`ה שנורא מתאמץ להישמע עדכני וצעיר.
לא שרדתי את כל הספר הקצר הזה. נמאס לי כבר בעמוד 105. ייתכן שחלק מהקוראים ימצאו בו עניין. אני מצאתי אותו חביב לעיתים, טרחני ברוב הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)