אתמול, 04/04/08, הייתה לי שיחה מעניינת עם אחד מאנשי האחזקה.
לפני זה קצת רקע לשיחה:
ביום שהגעתי, ניגש אלי בחור ענק – בעיקר ברוחב, ולחש לי שהוא מאד שמח שהגעתי, כי יש המון מה לשפר ולשנות במקום.
כמה ימים אח"כ, כלומר לפני כמה ימים, כשקרתה תקלה באחת המכונות, שוחחנו עם כל צוות האחזקה. ברור שהתגלו הרבה בעיות אנושיות שקשורות באופן התפקוד הצוותי והמחלקתי. האשמות הדדיות, אי הבנת צרכי האחרים, חוסר יסודיות (לגמור ולהמשיך הלאה) וכד`.
כצפוי, גם כששיקפתי להם את גישתם היו התנגדויות ותירוצים ופחות נכונות להקשבה ולהפקת מסקנות.
אתמול בערב, נשארתי לבד במשרד שבו אני יושב לא פעם, ואותו בחור נכנס לחדר להניח ערימת ניירת למישהו.
פתחתי איתו בשיחה, תוך התייחסות לפיזור מרשים וצפוף של קעקועים על זרועותיו, הכוללים את שמו, פנתר ירקרק בעמדת זינוק ועוד צורות שאני לא ממש זוכר.
הוא התחיל לספר לי את סיפורו האישי, שגם בארץ האפשרויות היותר מגוונות לא ממש דמיינתי.
הוא הגדיר עצמו ככבשה השחורה במשפחה שמוצאה בילידים האמריקאים (כלומר אינדיאנים), ושהוא בעצם את כל חייו הבוגרים התחיל בגיל 13, בו עמד כבר בזכות עצמו.
לפי פירוט חייו, הוא עבד במגוון תעשיות, עסק בהוראה טכנית לפועלים ולאנשי אחזקה. את הכשרתו קיבל במסגרת לימודי הנדסה לתואר נמוך (כנראה משהו דומה להנדסאי), קיבל תעודת הוראה, עבר המון מקומות עבודה וכו`. עד כאן סיפורו, שנועד כנראה בעיקר לעשות עלי רושם של מישהו רציני עם יכולות גבוהות. עוד סיפר שכל חייו הוא לומד, ופתוח ללמוד ונהנה מזה. ברוח זו הוא גם חינך ומחנך את ילדיו ותלמידיו הרבים, שעדיין מודים לו כל פעם שהם נפגשים, שפתח בפניהם אפשרויות קידום ואופקים מקצועיים חדשים.
וכך המשיך, ופירט בפני על שיחה חשובה שערך עם בנו בן ה-21 על הנושא של אמביציה ומוטיבציה בחיים, ועל כך שלא נטש את לימודיו כשעזב את בית הוריו.
האמת שנדהמתי. בעיקר כי יש לבחור בן בגיל 21. הוא אמנם שמן מאד, אבל נראה ממש לא מבוגר, אז שאלתי אותו לגילו. האיש בן 38. כמעט.
הרמתי גבות בתמיהה, והן צנחו בהלם. זהו לא הבכור שלו. הבכור בן, תחזיקו חזק, 25!!! יש באמצע בת שחגגה 23. יש גם עוד שני קטנים אבל לעניינינו הם פחות מעניינים.
וגם, כשהסתקרנתי והמשכתי לשאול, הסתבר שהוא עדיין נשוי, ובאושר, לאשתו ואם ילדיו. היא מבוגרת ממנו ב-4 שנים, כלומר היא התחילה ממש בשלה...
טוב, אח"כ עברה השיחה לענייני דיאטה, ספורט, הישגיות בחיים ועוד דברים חשובים אבל כבר לא ממש תורמים לעניינינו בסיפור.
אז מסתבר שבארץ האפשרויות אפשריים גם דברים קצת, איך לומר, משונים ומוזרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)