מותר האדם מן הבהמה הוא בתכולת הקופסה שבין שתי האוזניים.
לפיכך, גאונים, אנשים שתכולה זו איכותית במיוחד, מסקרנים במיוחד. אם עשו שימוש מעניין ביכולותיהם, ואם סיפור חייהם חריג, הם מסקרנים אף יותר.
אז למי שבמקרה לא שמע, להלן עיקרי הדברים.
הספר מספר את סיפורו של ג`ון נאש, גאון מתמטיקה. הספר מתחיל בתיאור ילדותם של הוריו, ילדותו שלו, התפתחותו המתמטית והחברתית (המוגבלת), הישגיו בתחומי מתמטיקה שונים, נפילתו כקורבן למחלת הסכיזופרניה, תקופת הדשדוש במחלה, החלמתו המפתיעה והתהילה לה זכה כשזכה בפרס נובל לכלכלה על תרומותיו בתחום תורת המשחקים (שמאז ניתן לראשונה, זכו בו גם שני ישראלים).
מכיוון שהספר זכה לעיבוד בגרסה הוליוודית מוצלחת למדי. כצפוי, הגרסה הספרותית רחבה ומעמיקה הרבה יותר. ראוי לציין מס` הבדלים בין הגרסאות, המהווים הצדקה (?) לקריאתו.
1. בסרט מוצג נאש כאיש חברה חביב, אם כי קצת מסורבל. במציאות היה נאש אפילו קצת פחות נחמד. עם הרבה מניירות של אגו מנופח, תאוות פרסום והוקרה ונטייה לגמד בהישגי עמיתיו.
2. בסרט, הפרשיות המשפחתיות מפושטות לסיפור נישואיו והולדת בנו. בספר יש פירוט רב יותר לפרשיות האהבה שלו עם גברים ונשים, הולדת בנו הראשון אליו הוא לא ממש טורח להתייחס כראוי ועוד.
3. סיפור המחלה מתואר כראוי בסרט, עם הפשטות סבירות.
כמה מילים כביקורת על הספר:
- בספר מסוג זה, המהווה "פרוזה מדעית", יש מקום להרחבות נוספות בתחומי תגליותיו המתמטיות. ולו רק כנספחים בסוף. מידת הפירוט לדעתי לא מספקת.
- לדעתי הספר לוקה בפירוט יתר של עלילות חייו של נאש` כולל גלישה לאירועים צדדיים בחייהם של אנשים שונים. הוריו ואחותו לדוגמה. ארכנות מוגזמת שלא תורמת להבנת דמותו. בקיצור, צמצום לא היה מזיק.
- אהבתי את ההבחנה בין מתמטיקאים שונים: הטיפוס התאורטיקן, זה שממציא תחומים ורעיונות; ופותר הבעיות, זה שמתמודד עם בעיות. זה נכון, בווריאציות שונות גם לחיים. נאש, אגב, הוא מהסוג השני.
בקיצור, שווה קריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)