קודם כל, תקציר העלילה (למי שלא מכיר):
בעיר סלוודור באהיה בברזיל, במזיגת תרבותית של מסורות נוצריות, אינדיאניות ואפריקאיות, מתבגרת בצנעה פלור, צעירת בנותיה של רוזילדה המכשפה הטורדנית והאיומה.
פלור בנוסף להיותה יפהפייה וחיננית, ניחנה בכישרון טבעי לבישול ומגע תיבולי מכשף, ועד מהרה יוצא שמה כמומחית בתחום. מומחיות זו היא מנצלת לפתיחת בית ספר צנוע לאמנות הבישול לפי מיטב מסורת באהיה, ובו לומדות נשות העיר, מכל השכבות והמעמדות החברתיים.
בהיותה מודעת לאיכות סחורה השידוכית שבידיה, תכננה רוזילדה לביתהּ נישואין בדרוג גבוה, שיבטיחו לפלור חיי עושר, ומעמד חברתי משודרג לאם.
אלא שלפלור היו תוכניות אחרות, או יותר מדויק, ללא כל תוכניות נכבשה בקסמיו של ואדיניו, נער השעשועים ההולל הפרוע ורב הקסם, ואיבדה לטובתו את תומתה המקודשת.
באופן די מפתיע, ניאות ואדיניו ללא היסוס לממש את חובתו המוסרית ולשאת את פלור לאישה, דבר ששיפר באופן משמעותי את תזרים המזומנים שלו לצורך הימוריו, וסיפק לו שפע הזדמנויות בדמותן של תלמידות ביה"ס לבישול. במקביל לא זונח ואדיניו את תפקידו בחיי האישות ומלמד את פלור כמה הלכות ממנעמי חיים.
אבל ערב אחד בעיצומו של הקרנבל, אבל כבד נפל על בתי הבושת ומאורות ההימורים. כשהוא מחופש לנערה באהיאנית, צנח ואדיניו ברחוב ומת.
פלור ההמומה והאבלה, כואבת את הסתלקותו יחד עם אנחת רווחה חרישית (בעיקר של הקרובים) על הסתלקותו של הפגע. פלור כמעט מצליחה להתרגל לשגרה המבורכת שסטטוס האלמנה אירגן לה אולם חסרונו של גבר בחייה הופף את קרביה ומשבש קשות את שלוות נפשה.
למזלה, מתאהב בה הרוקח השכונתי המכובד, דר` תאודורו, הרווק בן ה-40, רב הכבוד וההדר. הוא מחזר אחריה בנימוס רב, כיאה למעמדו, ובתיווכן הנמרץ של כל השכנות והידידות מגיעה עת החתונה.
פלור מתרגלת לחיי הרווחה, הכבוד והסדר הקפדני וגם לסגנונו הרומנטי המתחשב והסדור. עד שהדברים משתבשים פתאום בחייה ובחיי עוד דמויות בעיר...
פעם ציין מישהו בהקשר שאינו זכור לי את הקשקשת הדרום אמריקאית. הנהנתי בסוג של הסכמה. המון מלל. ברם, אולם...
אילו תיאורים מרהיבים, דמויות ססגוניות ומלאות אנרגיה, ניחוחות המזון גורמים להזיל ריר, צבעוניות עשירה, צחוק פרוע, חן. בקיצור, מופע מולטימדיה ספרותי, לכל החושים – מגרה את בלוטות הטעם (ניתן ממש לחוש בעונג ה-"מוקקה סרטנים"...), הנחיריים מתרחבים עקב הגירוי המתמיד של בלוטות הריח, חוש המישוש ממש מתעורר למגע הירכיים השחומים של המולאטיות העסיסיות, נגינת הכלים במגוון סגנונות..
איזה עונג של ספר. הלוואי והיו עוד הרבה מהזן המענג הזה. מומלץ בחום רב (שלא לומר בלהט).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)