הי,
כ"כ נהניתי לספר על איש האחזקה שפגשתי, וסיפורו החריג, שממש התחשק לי להמשיך ולספר לכם מסיפורי המקום. הבעיה הייתה שלא ממש היה לי מה לספר, ולהמציא לא רציתי. הרי זה אמור להיות סיפור חוויות בהמשכים, לא עלילות בדיוניות.
ובכן, זה היה המצב עד שנוספו שני סיפורים אנושיים ששווים דיווח. אבל מראש אני מזהיר – כמו הסיפור הקודם כנראה שלא יהיה לי.
לפני יומיים, כשנזקקתי לעזרה באיסוף נתונים ברצפת הייצור, מונה לעניין בחור צעיר, שתפקידו השגרתי הוא לקדם את פקודות העבודה במחלקות.
לקחתי אותו לחדר צדדי שמיועד בדיוק לפעילותי זו, והתכוונתי להדריך אותו. בכדי לחבר אותו יותר טוב לעניין, מתוך ההנחה שהבנה רחבה יותר של הפעילות תביא לתוצאות טובות יותר הן בטווח הקצר והן בהמשך הפעילות. לכן גם התחלתי בשיחת רקע על הבחור – מי הוא, מה הרקע ההשכלתי שלו, מה מעניין לו וכד`.
הבחור היה לפני יומיים בן 24, הוא סיפר שהחל ללמוד מנהל עסקים בקולג`, אבל בינתיים הפסיק זמנית. הוא מקווה לחזור וללמוד במסגרת תוכנית עתודה ניהולית של הקונצרן שהחברה שייכת לו. הבחור ממוצא אפרו אמריקאי ונראה כמו שחקן NBA, רק קטן קצת יותר. מסתבר שזה לא רק מראה, הוא כל חייו מחובר לספורט, רק משום מה לא המשיך בכיוון זה למרות שדווקא היו לו הצעות מקולג`ים למלגה.
הוא מכונה במפעל T.J. אז שאלתי אותו לשמו המלא. לא הצלחתי להבין אז כששאלתי אותו למקור השם, הבנתי שהוא ממקור צרפתי כלשהו. כאן הרחיב וסיפר שאמא שלו מאד אוהבת את צרפת בכלל, ואירופה בכלל, ושכל המשפחה מתארגנת לקנות לה כרטיס טיסה לאירופה, לכבוד הישג אישי שלה. עוד פירט שהיא אוהבת לשתות. מאד. וזה קצת פחות מצא חן בעיני המשפחה, וגם בעיניה, אז לרגל הפסקת הנוהג (הוא לא ציין זאת בפירוש כגמילה) הם רוכשים לה כרטיס + שהות בצרפת כמתנה.
כששאלתי, כמתבקש, מה עם האבא, קיבלתי תנועת ביטול ועווית מיאוס על פניו. "האבא כל חייו בכלא" כך אמר, "על חברות בכנופיות, סמים, דברים כאלה". חיזקתי אותו באמירה שנראה שלא מובן מאליו להיות ילד טוב כפי שהוא באווירה כזו (התנסיתי בכך כבר עם המכונאי), והוא סיפר שמה שעזר לו להישאר ממוקד ולהתרחק מצרות הייתה הפעילות הספורטיבית שאימו עודדה אותו לעסוק בה.
היום הוא מתגורר עם אחותו הגדולה וילדיה, הרחק משכונות ילדותו האלימות.
לא כ"כ הספקתי להתאושש, וקיבלתי עוד סיפור אנושי מעניין וקצת לא שגרתי. הפעם ממנהל בכיר בארגון.
ישבנו היום בארוחת צהריים במסעדה שבאזור. בין דיבורים שונים על תחביבים, ספורט ותאונות ספורט. כשסיפרתי שבנעורי הייתי קשור לים ולסירות מפרש, סיפר ששותף לשעבר של אביו החזיק ברשותו יאכטה לא קטנה, ולא פעם היו מפליגים באוקיינוס יחד. הסיפור ממשיך קצת פחות שגרתי.
האיש, מסיבות כלשהן, הלך לעולמו באופן, בגיל צעיר למדי, כנראה במפתיע. כמתנת פרידה השאיר לאבא של המנהל הנ"ל ירושה של חצי מיליון דולר. ומכיוון שגם כאן, בארץ האפשרויות, זה כנראה לא שגרתי, הגיע פירוט והסבר שתיאר את תהליך הפיכתו של האב לחברו הקרוב של המנוח.
זה התחיל כשנכנס עם אותו המנוח לשותפות בבעלות על עסק כלשהו. האיש היה כבר בעל נכסים לא מועטים, וכהגנה הדדית מפני צרות, השקיעו שניהם בביטוח חיים, ורשמו אחד את השני כמוטבים, מתוך כוונה שבמקרה מצער, אם יקרה, יסייע הכסף להחזיק את העסק.
כאשר קרה מה שקרה, והאב קיבל את הירושה המכובדת, הוא קצת התחרפן. הוא שכח שהוא גם אב לילדים ובעל לרעייתו. זה עלה לה כנראה על העצבים אז היא הראתה לו את הדלת, ודאגה לעגן את העניין במוסדות הרשמיים שמחליפים אצלם את הרבנות שאצלנו.
שנתיים הסתובב האב המטורלל, הסתובב על הקו שבין קליפורניה למקסיקו, השתולל ובילה, ושרף את כל הכסף.
כשנגמר, חזר (כנראה על ארבע) הביתה לרעייתו לשעבר, שהתרצתה וקיבלה אותו חזרה. אז הם התחתנו. שוב.
אלו שני סיפורים אנושיים מעניינים וקצת לא שגרתיים. מה שמפתיע אותי זה הריכוז שלהם במקום כזה קטן כמו מפעל אחד ממש לא גדול. מתוך מעט האנשים שאיתם דיברתי כבר נאספו 4 סיפורים אנושיים מעניינים (כולל המנהל האינדיאני שגילה בגיל 42 שהוא כזה, זוכרים). מעניין מה טומן העתיד, כשאמשיך להכיר עוד כמה אנשים.
ומה שמעניין אולי יותר הוא שאנחנו בארץ תופסים את עצמנו כפתוחים, כגלויים וחברתיים למדי, ובכ"ז לא ממש יוצא לי לשמוע סיפורים אנושיים כאלה, וקצת פחות, בארץ. אין כאלה, או שמספרים פחות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)