וידוי קטן כפתיח – לולא חבר טוב שדחף לי כמעט בכוח את הספר ליד, לא הייתי קורא אותו. הדימוי (הנכון) של אפלפלד כסופר שואה, יחד עם דבריו של דוסטו, שדימה אותו לנגן הפורט על מיתר יחיד, לא יצרו אצלי כל משיכה לקרא משהו משלו.
הספר אכן עוסק בשואה. אבל ממש לא רק, או לא בדיוק. הפרקים הראשונים מספרים את סיפורו של ילד ממשפחה אירופית מתבוללת, המיטלטל עד להצלה לאורך המלחמה ומוראות השואה. אלא שאותו ילד הוא הסופר עצמו הדולה פרקים כאובים אוטוביוגרפיים מעברו הוא. בהמשך, סיפור עלייתו לארץ, ניסיונותיו להשתלב, להתפתח כסופר, להתערות בחברה וכו` עד ימינו.
אפלפלד אולי פורט על מיתר יחיד, אבל לא שמעתי את כל הרפרטואר, כך שלדידי אין כל חזרה מעיקה. גם התייחסותו לכתיבתו שלו מבהירה משהו לגבי הטענה, שהרי הוא כותב ממאגר החומרים האישי שלו, ואלו כאמור נטועים חזק בתקופה הטראומטית ההיא.
בנוסף, אולי אני קצת מיושן, אבל מידה ראויה של ענווה מוצאת אצלי אוזן קשבת ומידה רבה של פרגון וכבוד. בניגוד ללהג הראוותני בו נגועים רבים מן הספרים בהם אני נתקל, דווקא צנעה מהווה משב רוח מרענן.
ואכן, בצנעה, בטון מינורי, במידה של ביקורתיות עדינה, חמלה וקבלה עצמית הוא מתייחס לעצמו, לסובבים אותו ולניצולים האחרים, שגם הם לא פעם נגועים בקטנוניות וביתר מידות אנושיות שאינן דווקא ראויות לשבח.
כל אלה גרמו לי הנאה רבה, הצפה של רגשות חמלה ורצון לחבק. לא רבים הספרים שנוגעים כך. זה בפירוש הצליח.
מומלץ בחום, למי שלא מחפש ספר אקשן.
הספר אכן עוסק בשואה. אבל ממש לא רק, או לא בדיוק. הפרקים הראשונים מספרים את סיפורו של ילד ממשפחה אירופית מתבוללת, המיטלטל עד להצלה לאורך המלחמה ומוראות השואה. אלא שאותו ילד הוא הסופר עצמו הדולה פרקים כאובים אוטוביוגרפיים מעברו הוא. בהמשך, סיפור עלייתו לארץ, ניסיונותיו להשתלב, להתפתח כסופר, להתערות בחברה וכו` עד ימינו.
אפלפלד אולי פורט על מיתר יחיד, אבל לא שמעתי את כל הרפרטואר, כך שלדידי אין כל חזרה מעיקה. גם התייחסותו לכתיבתו שלו מבהירה משהו לגבי הטענה, שהרי הוא כותב ממאגר החומרים האישי שלו, ואלו כאמור נטועים חזק בתקופה הטראומטית ההיא.
בנוסף, אולי אני קצת מיושן, אבל מידה ראויה של ענווה מוצאת אצלי אוזן קשבת ומידה רבה של פרגון וכבוד. בניגוד ללהג הראוותני בו נגועים רבים מן הספרים בהם אני נתקל, דווקא צנעה מהווה משב רוח מרענן.
ואכן, בצנעה, בטון מינורי, במידה של ביקורתיות עדינה, חמלה וקבלה עצמית הוא מתייחס לעצמו, לסובבים אותו ולניצולים האחרים, שגם הם לא פעם נגועים בקטנוניות וביתר מידות אנושיות שאינן דווקא ראויות לשבח.
כל אלה גרמו לי הנאה רבה, הצפה של רגשות חמלה ורצון לחבק. לא רבים הספרים שנוגעים כך. זה בפירוש הצליח.
מומלץ בחום, למי שלא מחפש ספר אקשן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)