וו לונג הצעיר היתום, מתפלח
לרכבת משא ועושה את דרכו אל העיר הגדולה על גבי ערימת פחם בימי החורף
הקפואים של תחילת המאה הקודמת (משהו בסביבות שנת 1900).
מרגע שברח מכפרו בצפון סין, מוכה העוני וזרוע הרס השיטפון הגדול, שהפיל חללים רבים, לא בא לפיו כל מזון, למעט כמה גרגרי אורז שפרנסו אותו 3 ימים בדרך.
עם ירידתו בקפיצה מהרכבת הוא נתקל לראשונה במוות, שמזעזע אותו עמוקות ובריצת בהלה הוא מגיע, מורעב, למזח הנמל. שם הוא זוכה לטעימה קטנטנה של בשר חזיר ולמנה גדולה קצת יותר של השפלה, מחברי כנופיית המזח שבהם נתקל.
איכשהו הוא מתגלגל לפתחה של חנות האורז המקומית. שם בעל החנות, המזהה אצלו פוטנציאל לכוח עבודה חזק וזול, ואולי גם מעט חמלה, מזמין אותו לעבוד בחנות, בתמורה לארוחות אורז קבועות בלבד.
ניצוצות חמלה אלה גוועים די מהר ומכאן שוב אין בספר כל סימן לרגש אנושי חיובי.
שנאה, קנאה, תאוות בצע, קמצנות, אכזריות, ניצול, עלבון, ערמה, נקמנות ואולי איזה רגש שלילי נוסף ששכחתי הם השולטים בעלילה.
והמעשים בהתאם. אכזריות, רצח, השפלה, תככים, הולכת שולל והרבה צורות של התעללות פיסית ומילולית, מפעילים את הדמויות.
כשברקע, נוכח האורז. האורז כמזון, כסמל לשפע, כמושא לכמיהה, כתעודת ביטוח וכמוות.
יש משהו מהפנט בספר, שלמרות האמור לעיל, ואני משוכנע שלא מייצג את סין האמיתית, לא נתן לי להניח את הספר מידי. העלילה סוחפת, מסקרנת, דוחה אבל מרתקת.
לכן, ברגשות מעורבים - מומלץ
מרגע שברח מכפרו בצפון סין, מוכה העוני וזרוע הרס השיטפון הגדול, שהפיל חללים רבים, לא בא לפיו כל מזון, למעט כמה גרגרי אורז שפרנסו אותו 3 ימים בדרך.
עם ירידתו בקפיצה מהרכבת הוא נתקל לראשונה במוות, שמזעזע אותו עמוקות ובריצת בהלה הוא מגיע, מורעב, למזח הנמל. שם הוא זוכה לטעימה קטנטנה של בשר חזיר ולמנה גדולה קצת יותר של השפלה, מחברי כנופיית המזח שבהם נתקל.
איכשהו הוא מתגלגל לפתחה של חנות האורז המקומית. שם בעל החנות, המזהה אצלו פוטנציאל לכוח עבודה חזק וזול, ואולי גם מעט חמלה, מזמין אותו לעבוד בחנות, בתמורה לארוחות אורז קבועות בלבד.
ניצוצות חמלה אלה גוועים די מהר ומכאן שוב אין בספר כל סימן לרגש אנושי חיובי.
שנאה, קנאה, תאוות בצע, קמצנות, אכזריות, ניצול, עלבון, ערמה, נקמנות ואולי איזה רגש שלילי נוסף ששכחתי הם השולטים בעלילה.
והמעשים בהתאם. אכזריות, רצח, השפלה, תככים, הולכת שולל והרבה צורות של התעללות פיסית ומילולית, מפעילים את הדמויות.
כשברקע, נוכח האורז. האורז כמזון, כסמל לשפע, כמושא לכמיהה, כתעודת ביטוח וכמוות.
יש משהו מהפנט בספר, שלמרות האמור לעיל, ואני משוכנע שלא מייצג את סין האמיתית, לא נתן לי להניח את הספר מידי. העלילה סוחפת, מסקרנת, דוחה אבל מרתקת.
לכן, ברגשות מעורבים - מומלץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)