יום חמישי, 29 במאי 2008

הנמלים / ברנאר ורבר

רובנו מכירים נמלים, אם בכלל, מהצד האחורי של מיכל תרסיס K-300, כשהללו צועדות בטור מסודר הישר לעבר ארגז הלחם שעל השיש.

בעניין הזה, מצבי שונה במעט. בתור ילד, כשעוד התייחסתי ברצינות לדברי במבוגרים, לקחתי את הפתגם הידוע קצת רחוק מדי, מתוך תקווה לשפר במשהו את דרכיי. הייתי יוצא אל החצר ומתבונן שעות בקן הרוחש. טוב כמה אפשר סתם להתבונן? אז ארגנתי קצת אקשן. הייתי מאכיל אותן מיני זירעונים שלקחתי מהבית (בורגול, אורז, סומסום וכד`); מלקט זירעונים אחרים מהגינה ועורם להן באיזור הפתח; תפסתי להן חגבים וזבובים והנחתי להן לטרוף, מרותק לפעולה המתואמת של הציד; יזמתי קרבות בין נמלי הקש החומות הגדולות לנמלים הקטנות הצהבהבות האלימות; השתנתי להן על הקן, צופה בפעולת הפינוי ההמוני של הגלמים והרימות. גם ניסויים רציניים יותר ערכתי: בדקתי כמה זמן שהיה בפריזר לא מאפשר להן לחזור לפעילות; בניתי צנטריפוגה מקיט מכנו, לסחרר במהירויות גבוהות קורבנות תמימים ולבחון את ההשפעה עליהן; בדקתי כמה זמן חיה נמלה ללא הבטן השחורה (די הרבה) וללא ראש (הרבה פחות).
בקיצור, הנמלים היו חלק לא קטן מילדותי החקרנית.

לכן, לאחר שקראתי את הביקורות, קפצתי בשמחה על הספר.

לספר סיפור מסגרת אנושי, החיוני לבניית עלילה סבירה. כמה אפשר לכתוב רק על נמלים?! אבל הבעיה היא בסבירותו הבלתי אפשרית. סיפורי היעלמות בלתי סבירים, במיוחד לאור ההסבר הקלוש שמגיע בסוף הספר. אבל זה לא העיקר. העיקר בספר הוא הנמלים, וכאן עושה ורבר עבודה יפה. הוא מפתח מודל תקשורת נמלי, שפה נמלית ותיאורים נמליים מצוינים, דרכם הוא מתאר נהדר את חיי הקן והפרטים בו.

יצא לי כבר לקרא סיפורים מנקודות מבט לא אנושיות. שימפנזים (סטיבן ג`. גולד), דגים (נדמה לי שגרוסמן), שמעתי על כלבים (הדיה?). על נמלים עוד לא שמעתי. ועוד ללא האנשה דיסנית מופרכת.
טוב, כאן מתחילה הביקורת. העסק מצויין עד שוורבר נסחף קצת, ומפתח חיל תותחנים נמלי, שיריון נמלי, גם את הפלנקס (מימי היוונים) מסתבר שהנמלים כבר המציאו. ואפילו את השב"כ...

הספר זוכה אצלי במקום ראשון במצעד הספרים הביזאריים. במובן החיובי כמובן. כל זכות קיומו הוא בעולם הנמלי המרתק אותו בנה. ואני סולח לו על כל המגרעות. רק הישגו זה מצדיק מבחינתי קריאה.

והערה קטנה וקטנונית נוספת – יש טעויות עריכה שממש מעצבנות אותי. בספר הזה יש לא מעט. לדוגמה, מהזיכרון: כשרעבים, מתנפלים על אוכל ברעבתנות, לא בראוותנות. במיוחד אם אתם נמלים הטורפות חילזון .

ולקריאה נוספת – מי שמתעניין בנמלים ימצא בספר "אתה בטח מיתלוצץ, מיסטר פיינמן" פרק קצר ומקסים אודות הנמלים הפרטיות שלו, וסקרנותו לגביהן. כ"כ הזדהיתי. בכלל מומלץ בחום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח כמובן לתגובות. תודה :-)